פרופ' פניה עוז־זלצברגר (54), שכתבה עם אביה, הסופר עמוס עוז, את רב המכר "יהודים ומילים", היא סופרת והיסטוריונית מוערכת, פרופסור בפקולטה למשפטים במכון ללימודי גרמניה ואירופה באוניברסיטת חיפה, ובין שאר עיסוקיה, היא מכהנת כחברת המועצה של פורום העתיד ישראל-גרמניה ושל המכון הבינלאומי ללימודי ישראל.
עוז-זלצברגר גם כתבה את ספרה "ישראלים, ברלין" (2001), הרבה לפני שברלין הפכה לתמצית החלום הציוני החדש. מצד אחד היא מזהירה. מצד שני מבינה ללב המשיכה המוזרה למדינה שבה נהגה בזמנו רעיון "הפתרון הסופי".
"נצלני - מפני שכמעט כל הדיון התקשורתי בברלין ובישראלים שבה, עם או בלי מילקי, הוא שטחי להפליא. יאיר לפיד ירד עליהם. הבחור בחומוסייה בפרצנצלאוארברג ירד על יאיר לפיד. בעלי טורים פטריוטים הצליפו בבוגדים, ובמוספים המליצו על חנויות בגדים. זוהי השטחה פופוליסטית".
"אפקטיבי לרגע - כי סערה באינטרנט היא סערה בכוס תה, אם אין לה ממד אנאליטי, אקטיביסטי ומעשי. אין ספק ש'עולים לברלין' פרט על שני מיתרים מתוחים להתפקע של הנפש הישראלית בזמן הזה. אבל פערי הכלכלה והחברה בישראל ראויים לדיון הרבה יותר יסודי ולפעולה הרבה יותר נחרצת מהמלל שמציף את הרשתות. בשנים האחרונות אכן יש לנו דיון כזה, ויש גם אקטיביזם. לא מספיק, אבל יש".
"לעומת זאת, העיסוק בברלין לוקה כאן בשטחיות כמעט טרמינלית. לכן בער לי, ולשמחתי גם להוצאת 'כתר', להוציא לאור שוב את 'ישראלים, ברלין', עם הקדמה חדשה. להציע ממד עומק. "אלפי ישראלים צעירים לא נוסעים לברלין רק בגלל המילקי, או הדיור הזול. גם בבומביי הדירות זולות, וגם בבוסטון מוצרי החלב עולים פחות. נוסעים לברלין, כי אין עיר אחרת בעולם שיכולה להציע מזיגה של עבר אפל ושטני, המזין הווה ליברלי והיפר-יצירתי, המזין מצדו מאור פנים ליהודים באשר הם יהודים, ולבני אדם באשר הם בני אדם".
התרעות פיקוד העורף