יהודית בן יעקב נפרדה החודש ממאזיני תוכנית הרדיו שלה, "כאן, שם ובכל מקום" אחרי 35 שנות שידור. באולפן, שאליו הוזמנו רבים ממעריציה, הייתה התרגשות עזה. גם בן יעקב בכתה, לא רק מאזיניה. אני הרגשתי דפיקות לב מואצות. יש אירועים שבהם מוגדר לך, בבהירות אכזרית, הזמן החולף. העובדה שכל הדברים הם בני חלוף.
"עד היום יש בי משהו מקורי, שלא בהכרח הולך בדרך הרגילה. החברים הטובים שלי היו הכוכבים והנמלים, ועשיתי כל מיני מעשי משונים כבר בגיל הרך. היום אני יודעת, שהם יצרו לי אישיות מקבילה חזקה עם מסוגלות מיוחדת ".
"הייתי רצה לכביש חיפה-תל אביב, דוהרת בתלולית ועוצרת לפני הכביש, כריטואל מחייב. ואז חוצה את הכביש הלוך ושוב, ושומרת על הכללים, כדי שלא להידרס. סוג של אימוני כושר".
"מאוד. קיבלתי חינוך ספרטני. אמא שלי הייתה "מחנכת הדור". הייתי בת יחידה וזה לא ניכר בשום מקום. מאבא קיבלתי את האמנותיות, את החושניות ואת ההיתר להפעיל דמיון חסר גבולות. את הידיעה שיש לי מקום של כבוד בעולם למדתי לבד. היה סוג של דיכוי בבית, וכתוצאה ממנו בניתי אישיות חלופית. רצו לגייס אותי למוסד. היו לי תכונות של מצביא בשדה הקרב, וגם מנהיגות ויכולת לגבש קבוצות".
התרעות פיקוד העורף