כל ניסיון להחיל על מוצי אביב בעיצומו של חג החנוכה את שם המדור ולשאול אותו איפה הוא היום, עשוי להצחיק אותו. "מרוב הופעות בשבוע הזה, קורה לא פעם שאני שואל את עצמי איפה אני", אומר מי שכבש בעבר באופן קבוע את ראש מצעד הפזמונים ומוכיח היום שיש חיים אחרי הכוכבות, כמובן בתנאי שלכוכב העבר יש גם היום מה "למכור".
"רק כעבור שנים. בעת ההצלחה הגדולה של השיר לא ידעתי מיהו ושהיה מג"ד בחרמון במלחמת ששת הימים".
"מוצי זה הכינוי שנתנה לי בגיל רך שכנה שהייתה השמרטפית שלי. יום אחד איתרה אותי שדרית גלי צה"ל, עיינה אילון, ולפני שהכריזה עלי בשידור, רצתה לברר אם אכן קוראים לי משה. מוצי, תיקנתי אותה בלי לחשוב הרבה. ויעקובוביץ'? – תהתה. על המקום שיניתי לאביב וכאילו נולדתי מחדש".
"פתאום התחלתי לקבל המון מכתבי הערצה. כ'ילד טוב חיפה', מה לי ולדבר הזה? הכי ריגש אותי שכאשר עברתי ברחוב שמעתי מהבתים את עצמי שר את השיר שהושמע בלי סוף. ואז, כשעמדתי להשתחרר מהצבא, צלצל הטלפון בבית הוריי. קול צרוד בקע ממנו: 'אתה בא לתל אביב? בוא איתי, אולי נעבוד על משהו'. אתה מנחש מי זה?"
לא.
"לא לגמרי. זכיתי לפגוש דרכו את סשה ארגוב ולהקליט בעיבוד של יאיר את 'שיר ערש' של סשה מתוך ההצגה 'אסתר המלכה'. עיבוד, זה מה שקיבלתי ממנו. מאוחר מדי ירד לי האסימון, שלא היה לי טקסט ראוי לתת ליאיר להלחנה. אבל עוד לא גמרנו עם 'שיר ערש'. כשדין דין, בתי, התחתנה, אמרתי לבעלה אלון: 'זה השיר ששרתי לה כתינוקת ועכשיו תורך לשיר אותו לה..."
"מאז אני זוכר את דודו דותן כאיש מקסים, שונה מחבורת הדקיקים סביבו. נהיינו חברים. באחת הנסיעות להופעות סיפר שבימים שבהם לא הופענו הוא עבד, בהיתר של 'דדו', אלוף הפיקוד, שהייתה לו נשמה גדולה. אז הבנתי מאיזו משפחת מצוקה הוא הגיע. זה ליווה אותו עד שנפטר פתאום בגיל 51 מדום לב. כיו"ר אמ"י הוא לקח ללב את כל מצוקת האמנים. לדעתי, דודו מת מעודף רגישות ודאגה לאחרים".
כשחזר ארצה עוד הופיע כתפקיד אנשל במחזמר "הרוטשילדים", בתיאטרון העממי, ואז נעצר מירוץ מחזות הזמר שלו. הכוכבות, שעמה הגיח לשעה קלה לצמרת עם "מלכות החרמון", נעלמה.
התרעות פיקוד העורף