"לא קרה שום דבר, אבל הרגשתי שיעמום וחוסר סיפוק ממה שעשיתי, או איך שעשיתי, או כמה שעשיתי. הרגשתי שאם לא נורא נורא טוב לי שם, אולי מוטב שניפרד כדי לעשות דברים אחרים. לעומת זאת, העיסוק בקולנוע ובטלוויזיה עדיין מאוד משך אותי".
"המחיר הוא הניתוק מהתיאטרון, הדורש מחויבות של זמן. יש מחיר לכל דבר. אני לא עושה שיקולים של מה אני מפסיד, אלא של מה מעניין אותי".
"זה מתגמל וגם גורם לי להיות המון בעולם של אי-ודאות מוחלטת. זה מתגמל, בגלל האתגר והעניין, כשבכל פעם יש משהו חדש אחר. מצד שני, אתה אף פעם לא יודע מה הדבר הבא שתעשה. בשלב הנוכחי של חיי, מצב של אי-ודאות לא מפחיד אותי. אם בעבר הייתי צריך להאכיל שלושה ילדים קטנים, היום הם קצת גדולים, ומאכילים את עצמם".
"אתה עושה 'פיילוט' בחו"ל, ומחכה חודשים עד שאתה יודע אם הוא יהפוך לסדרה בטלוויזיה. הפיילוט האחרון שלי דווקא היה מעניין, עם תפקיד צבעוני של שר לענייני 'שפיונש' (ריגול) בפרלמנט האפגני".
"איך נאמר, בדרך כלל כלל יוצא לי לשחק ערבים למיניהם. לא אירופאים. התפקידים של בלונדינים לא מגיעים לכיוון שלי".
"אותו דבר, אבל מנומס. בתי מלון כבר לא עושים עלי רושם. אני רק מקווה שהיכן שאשן המיטה והכרית יהיו נוחות. ההפקות בחו"ל דואגות שיהיה לך נוח כמה שניתן. שמים עלי מטרייה כשלא יורד עלי גשם. כשאני נתקל שוב ושוב ברגלי מי שמחזיק אותה, אני מבקש 'פליז' שישחררו אותי מזה. אגב, נימוס יכול
ללכת בכל מקום, אם כי כאן מתלווה לכך איזשהו חספוס".
"לא, כי אף פעם לא הייתי צבר פר-אקסלנס. תמיד הייתי משהו אחר, לטוב ולרע. הנימוס הוא חלק משיטת עבודה שמביאה לתוצאות יותר טובות".
"תפקידים ראשיים הם לא דבר הכרחי אצלי, אלא שהתפקיד יהיה מעניין ומושך לעשות אותו".
"ישי גולן משחק את אהר'לה ניר, העוזר הפרלמנטרי שלי, שגורר אותי לעשות את כל הפוטש הזה מתוך האינטרסים שלו ומסבך אותי".
"אני חונק אותו, קופץ עליו, ודופק לו את הראש ברצפה".
"צריך לעשות את העבודה, לא משנה מהי.מוסה הוא לא חיה רעה, אבל הוא מתפוצץ בסוף, כי בגדו בו והביא אותו אל הקצה. אני רואה את עצמי כאיש מאוד עדין. אבל אם תביא אותי אל הקצה, אתפוצץ. דווקא הרגישים והעדינים מתפוצצים בסוף יותר קשה, לאחר שאגרו המון חומר נפץ עד הפיצוץ. החוכמה בחיים היא להימנע מהדברים האלה".
"לצערי הרב, לא. מי שחושב שאין לי זמן ולכן הוא לא פונה אלי, טועה, או שהוא טיפש. אני מאוד רוצה לעשות קולנוע וטלוויזיה בארץ".
"לא צריך להפגין. הכל בסדר. לא פחות טוב להצטלם בבי.בי.סי, ביוניברסל או בפוקס. מרוב שפונים אלי מסדרות בינלאומיות, כבר ויתרתי על לא מעט תפקידים. קורה שאני אומר: 'סליחה, עשיתי 'אינאף' מהסוג הזה, וכסף לא יפתה אותי. לא רוצה להשתעמם ולהיות קולב רק תמורת כסף".
"עשיתי את המלך דרוויש בסרט '300: עליית האימפריה'. שבועיים צילומים בחו"ל בשביל שתי דקות על המסך, שם חטפתי חץ ומתתי בזרועותיו של בני.
אחלה כיף היה לעשות את זה באולפנים בבולגריה. בארץ מצלמים שבועיים בשתי דקות. זה כל ההבדל".
"היא ואלן ארקין הצטלמו לסרט במקום אחר, אבל פגשתי אותם בשלושת שבועות יחסי הציבור לסרט בלוס אנג'לס. היה נפלא להיפגש איתם. מה שאמרתי לגבי ספילברג תופס גם לגביהם, כשארקין איש מצחיק, חבל על הזמן".
"זה מסוג הנסים שקורים בקריירה פעם בחיים. נכנסתי בקלות לתפקיד, שבו הרגשתי שהוא זה אני, למרות שמדובר לא באיש הכי נחמד עלי אדמות. כשהצטלמתי לתפקיד, הוא היה האיש הכי צודק והכי חכם בעולם. במירכאות כמובן. כיום, עם כל הזוועות של דעאש בעיראק, ברור שהסילוק שלו היה טעות חמורה ביותר, ומסוג הטעויות שהאמריקאים לא ממעטים לעשות בעולם".
"הוא פתח בפני המון דלתות בחו"ל, וגרם לי המון סיפוק אישי לרגל ההצלחה העולמית שהביא. התפקיד גם פרנס אותי לא רע, ואחריו באו דברים שהרחיקו אותי פה ושם מהמשפחה, אבל בכל הפקה דואגים שאתראה איתה כמה שיותר. ההפקות הן מספיק עשירות כדי לפנק בלארג'יות את השחקנים שלהן".
"כבן למשפחה עיראקית שורשית לבית סלחיאני, היה לי אושר גדול בסרט הזה, שכאילו החזיר אותי הביתה. אותי לא היו צריכים ללמד את השפה הערבית-עיראקית היהודית, כמו שבסרט אחר למדתי רוסית כדי לשחק את נשיא קזחסטן. כאדם חרוץ בעל אוזן טובה, אני יכול ללמוד ככה כל שפה, ואחר כך לא במיוחד לזכור אותה.
"כעת, כמו בין הפקה להפקה, אני לא עושה כלום. קורא, עובד בגינה, מדבר עם אנשים, הולך לקופת חולים. במקצוע שלי צריך ללמוד איך להחזיק מעמד בין הפרויקטים, בתקווה שיגיע משהו טוב ומעניין. כשצריך להיות בבית, אני בבית בכיף ולא סובל מזה. מה שיבוא, יבוא, ומה שבא, ברוך הבא".
התרעות פיקוד העורף