"פנים אמיתיות", ערוץ 10, 25.7

מה היה לנו: דיון ענייני על תשלומי מזונות שמוטלים על גברים פרודים וגרושים? יותר נכון קרב חתולי רחוב בין אנשים שאיבדו את היכולת להקשיב. ומופע אימים של מרב מיכאלי.

קשה לקבוע מה היה יותר בתוכנית האחרונה של אמנון לוי, "פנים אמיתיות". יותר מתסכל, יותר מפחיד, יותר רצון לתפוס בכתפיים ולצרוח. נושא התוכנית היה גברים פרודים וגרושים שמגיעים לפת לחם

- ואפילו פחות - לטענתם עקב תשלומי מזונות מופרזים ביחס להכנסתם, עבור גרושותיהם וילדיהם, כפי שפוסקים להם בתי המשפט. הפתרון, כמובן, ימשיך להיגרר ולהיסחב עוד שנים, ובינתיים חיים הולכים לעזאזל. אז מה. מלבד הגרושים המידרדרים לחרפת רעב, למי אכפת?

היה מפחיד לראות באיזו מהירות נסתם המוח ויוצאות הצרחות. אמנון לוי הושיב מצד אחד חבר כנסת, מצד שני פרופסורית כלשהי, ותוך דקה התקיים שם דיון בטונים גבוהים, במתכונת שמנהלים בחצות הלילה שני חתולי רחוב על פגר של עכבר משבוע שעבר. ח"כ מרב מיכאלי הציגה, פחות או יותר, איכות קשב ורצון טוב הדומים לאותם חתולי רחוב. תערובת של אטימות, פמיניזם זול ודמגוגיה בסגנון של "יש לפתור את הבעיה קודם כל באופן מערכתי". מה שבעברית פשוטה אומר: תוך 200 שנה יהיה פתרון.

בינתיים דבר לא בוער. וזה מפיה של חברת כנסת צעירה שאמורה להיות מלאת רצון טוב ונמרצת. רשמתי לפני, מרב מיכאלי. ועוד איך רשמתי. כל זה לא אומר שאין גברים אלימים. ושאין כאלה היכולים לנצל טיפול משפטי פורץ דרך לטובתם. אבל בוודאי לא כל הגברים הגרושים אלימים ומרושעים, כפי שטענה מגיבה ב"צינור" ששודרה לאחר מכן. הבעיה קיימת, כואבת, ותיפתר רק לאחר שיציפו אותה שוב ושוב, כמו שנהג אמנון לוי. אחרי לא מעט זמן גם לו יוצאת תחת היד תוכנית מוצלחת כמו פעם.

"מר רובוט 2", סלקום TV, הוט PLUS, ימי ד', 22:00

מה יש לנו:

בסוף העונה הקודמת אליוט הצנון דיבר מונוטוני, לאט. הקונספירציה העולמית, כמו אבא שלו, הייתה רק בראש שלו. העונה החדשה נפתחה באותו אופן מייגע. במקום לקחת אותו ל–8200 מבזבזים האקר משובח.

לא השתגעתי על סוף העונה הקודמת. מה שהתחיל כקונספירציה עולמית וצוות של אנשים צעירים המתגייס להילחם בה עבד מצוין לאורך העונה. אבל כאשר כל היקום העשיר הזה התברר כהזיה אחת ענקית במוחו של סכיזופרן, כולל אביו המופרע והחביב, בגילום כריסטיאן סלייטר, וכשהכל התנהל תחת ערפילים מנג'סים של מסתורין ודיבור חדגוני ואטי - נו, אם היו שואלים לדעתי הייתי ממליץ על סיום אחר לסדרה. קצת יותר רוח חיים. קצת יותר בלגן מאשר הצטמצמות צנועה לעולמו של אליוט הצנון.

ופוטנציאלית, שימוש נבון ביכולותיו של אליוט יכול היה להטיס את הסדרה לשמיים. בכל זאת, הוא אולטרה האקר. לא כמו השמנדריק שנתפס בשבועות האחרונים לאחר שחדר לחשבונות הענן של דוגמניות וידועניות מקומיות ושלף משם תמונות וסרטונים אינטימיים. הידע של משתמש אינטרנט ממוצע הוא לתקתק את האותיות פ־י־י־ס־ב־ו־ק ולכתוב לחברה של החבר שלו סיגלית, שמכווצת שפתיים בתנוחת נשיקה מול המצלמה, שהיא מהממממת. אומרים לו "האקר" והוא בכלל עובר לדום. ולתקשורת זבת הקצף והדם ישנן כמובן סיבותיה שלה לפמפם את כל מה שמעורר היסטריה. סיפורי אימה על אודות האקרים מתחבאים תחת המיטות ואובדן הפרטיות בעידן המודרני משוגרים כמו סקאדים, כדי לעורר אימה.

"בזבוז של האקר משובח", מר רובוט

הסו קולד "האקר" שנתפס לפני כשבועיים מתוחכם על פי הפרסומים בערך כמו סבתא שלי. הוא חשק נגיד בסרטים אינטימיים של שחקנית והיה זקוק לססמת הכניסה שלה לענן. משתמש, בנטייה האנושית הטבעית, בוחר ססמאות הקשורות לפרטיו האישיים. הוא הכין רשימה עם תאריך הלידה שלה (יש בוויקיפדיה), תאריך נישואיה (גם כן ויקיפדיה), שמות ילדיה (בטח יש באיזה אלף מקומות, אין לי כוח לחפש), שם הכלב, החתול, התוכי, האוגר - משהו מכל אלה בוודאי משמש כססמת הכניסה, או קרוב לססמת הכניסה. ואם אתה מספיק מופרע ומוכן לשבת ימים ושבועות ולהקליד ססמאות ולטעות, ושוב להקליד ססמאות ולטעות, רק כדי להצליח בסופו של דבר ולקבל את הפרס הגדול, בתחתונים, אז שיהיה לך לבריאות.

אלא שבין מלאכת הצווארון הכחול המפרכת הזו לבין הידע ויכולותיו של אליוט, המרחק הוא שמיים וארץ. אליוט הוא איש המכונה. ויקיפדיה מצחיקה אותו. הוא יוצא 8200. הוא יודע איך העסק עובד לפני ולפנים. אילו תוכנות צריך כדי להיכנס ולנבור שם. כיצד צוללים לתוך הרשת האפלה, הרשת העמוקה, הסיסטם האמיתי של האינטרנט. שם מתנהל העסק באמת, שם אתם מותירים עקבות אלקטרוניות בכל כניסה לרשת, ורק בעלי ידע נרחב ויוצא דופן מסוגלים לשלוח יד עמוק פנימה ולגלות שם למשל שקריסטה הפסיכולוגית היא חובבת סרטי פורנו.

כך שבאופן אישי מצאתי שהסוף של העונה הראשונה די מאכזב, כאשר הוא מתרחש - בקול ענות חלושה - במוחו של אליוט: לא קונספירציה עולמית. לא כריסטיאן סלייטר. רק הזיות. סתם הזיות מהשורה. ואליוט סתם מטורלל אפרפר. וכל זה עוד בהילוך ראשון, בדיבור האליוטי המונוטוני והאטי, באווירה הכאילו סוריאליסטית. איפה כרטיסי האשראי בכל העולם שנמחקים, איפה אנשי בולשת שרודפים אחרי אליוט. שום כלום בצבע חום.

וכך, מצולק וחשדן, נכנסתי אל העונה השנייה. מקווה שאולי הפירוטכניקה שנמנעה ממני בעונה הראשונה תגיע עכשיו כפיצוי. שיהיה יותר אקשן ופחות ברבורי אליוט. איזה אקשן ואיזה בטיח. בדיוק מאותה נקודה דיכאונית שנגמרה העונה הראשונה התחילה העונה השנייה. שוב הכל אטי ומנדנד. שוב אליוט לא מחובר לדבר. קצת מדבר עם קריסטה, קצת עם חבר חדש. האבא המדומיין בגילום סלייטר חוזר, הפעם עם אקדח, קצת יורה באליוט - לא לדאוג, לא קורה כלום, בסדרה הזאת לא קורה כלום. כלום לא מתחבר לכלום - 24 דקות ו–29 שניות בדיוק מההתחלה איבדתי סבלנות ועזבתי. הפסקתי לצפות. שיביאו רובוט שיצפה ב"מר רובוט 2". לי הספיק.

"בקרוב אצלך", סדרת רשת

מה יש לנו:

סדרות רשת הן רעיון מצוין. במקום לקבץ 3 מיליון דולר, מצלמים בשני גרוש וחצי סדרה ומעלים לרשת. אם אתם טובים, כבר ימצאו אתכם.
לפני שדנים באיכויות, קשה להתווכח עם הרעיון המוצלח מאחורי סדרת רשת. היכולת להעלות סרטים לרשת אומרת לקולנוען מזה רעב שאם לא גירד איכשהו 3 מיליון דולר כדי להפיק סרט מהרעיון הנהדר שלו, זה לא אומר שכל הדלתות נסגרו בפניו. הוא עדיין יכול להפיק סרט, או סדרה, בשני גרוש וחצי, להעלות אותם לאינטרנט - ולקוות. או שמישהו חשוב יראה, או שיצבור לו די מעריצים ואז מישהו חשוב יראה. או שיהפוך לשלאגר רשת ויראלי - רשת יכולה לגרום גם לטוב. לא רק לעשות שיימינג או לחשוף את המתלוננת נגד בוכריס.

"הפתעה מרעננת", בקרוב אצלך

ככה שסדרת הרשת "בקרוב אצלך" זכתה אצלי מראש לנקודות זכות. אחר כך בא המקום לדיון באיכויות. בחמישה פרקים מספרת הסדרה על חמש חברות בשנות ה–30 וקצת שלהן, כל אחת מבוססת בבוץ אישי בדרכה, לא עמוק מדי, לא קליל מדי, מייצרות מועקה וגם משעשעות. "בקרוב אצלך" מצולמת היטב, מבוימת היטב, לא בטוח שתדביק קהל גברי למסך, אבל בהחלט טוב שהיא שם. תנו לנו עוד הרבה כאלה

דג אמנון: סוף־סוף "פנים אמיתיות" מייצרת תוכנית בעלת ערך

במקום אמפתיה, אמנון לוי הציג קרב חתולות, 24 דקות ו־29 שניות מ"מר רובוט 2" מספיקות בהחלט, ולסיום, הפתעה קטנה ברשת