ואם אתם לא מסתפקים בלראות את אלוני רק על מסך הטלוויזיה שלכם, בימים אלה רצה בתיאטרון הבימה ההצגה “בעלה של אשתי” בכיכובה. בהצגה מגלמת אלוני אישה שנשואה לשני גברים במקביל, בלי שהשניים ידעו זה על קיומו של זה. העלילה מסתבכת, כמובן, כשאחד מהם מגלה על קיומו של השני ויוצא לפגוש אותו. מכאן מתפתחת ביניהם יריבות קומית, שבמסגרתה הם צריכים להחליט איך ממשיכים הלאה. “כשקיבלתי מהבימה את ההצעה לבוא לקריאה להצגה, באתי בקוליות וקראתי בכיף”, אלוני מספרת כעת. “יצאתי משם במחשבה שאם יקרה - יקרה, ואם לא יקרה - לא יקרה. אבל באמיתי, לא מאולץ. אם זה היה קורה לפני שש שנים, הייתי בהתרגשויות לא נשלטות”.
אלוני לא יכולה להכחיש שהיא חווה בימים אלו פריחה בקריירה המקצועית שלה, אבל חשוב לה גם להזכיר שזה לא תמיד היה ככה. “היו רגעים של שפל, כשנגמרו לי ההצגות בצוותא, ורק מזה התפרנסתי. אמרתי לעצמי אז: ‘אין לך כסף, ובזאת נגמר המשחק’”, היא מודה. “הייתי מתקשרת לכל מיני מכרים בתחום, מבקשת ממנהלי תיאטראות לילדים לבחון אותי. הייתי באטרף. אחרי שקיבלתי תפקידים - לקחו לי אותם. הייתי כל כך רעבה לקבל שהיו נלקחים ממני דברים. כשעשיתי את הסאטירות של אפרים סידון (“שירת העצבים” בתיאטרון צוותא – ר”ז) אנשים היו באים אלי ואומרים לי: ‘יואו, איך לא מכירים אותך’. ניסיתי שזה יקרה, וזה לא קרה. רק אחרי 12 שנה של דשדושים בין אודישנים וסירובים ועליות וירידות - זה קרה. כיום הרבה יותר מזהים אותי ברחוב, עוצרים אותי ואומרים: ‘אה, היית ב’אח הגדול’. אני אומרת: לא, ואז אומרים: ‘אה, נכון, את אשתו של צביקה’”.
“בזמנו חבר סיפר לי על מנהל תיאטרון שעורך אודישנים. התחננתי שיחבר בינינו, הוא חיבר, ואני התחננתי בפניו שרק יעשה לי אודישן. עשיתי מלא אודישנים והתקבלתי בסופו של דבר, אבל יום אחרי חזרת הקריאה הראשונה, הודיעו לי שלא קיבלתי את זה כי ‘חיפשו אמא קצת יותר מבוגרת’. התרסקתי. מבחינתי, זה היה כאילו התקבלתי להוליווד ולקחו לי את התפקיד. כל כך רציתי לעלות על דרך המלך. אחרי חודשיים הבמאית התקשרה וליהקה אותי כמחליפה, ולמרות שרציתי להפוך על מנהל התיאטרון את השולחן אחרי שביטל את השתתפותי, התנהגתי כמו מבוגרת וקיבלתי את התפקיד. לימים אותו מנהל תיאטרון בא ואמר לי: ‘טעיתי בגדול’. מאז אנחנו חברים טובים”.
התרעות פיקוד העורף