“נכון, זה מספר עגול ונחמד וכן, אני מאוד אוהבת אירועים ושמחות, אז הפעם אני זורמת ומתכננת לעשות מסיבת בריכה כמו של צעירים, והזהרתי מראש את כולם לבוא בלי ילדים, אבל אמרו לי שאין מצב, שהם מגיעים עם הילדים כי אין להם סידור. אני רוב הזמן מתעסקת בלשמח אנשים בימי הולדת ברחבי הארץ, ופתאום זה קורה לי, אז גם אני צריכה להצטרף למיינסטרים ולחגוג למרות שבינינו, בגיל שלנו אין שום סיבות למסיבה".
“הוא בן שנה ואין לי זמן לחשוב על עצמי”, היא מספרת, “הרגעים של לשבת ולבהות על הספה תמו. דברים טובים יכולים לצאת משעמום, אבל גם הרבה דברים רעים. למזלי, אני בעשייה מתמדת ואין לי זמן לחפירות. אני בשנה מאוד מאתגרת בחיי, מנסה לשלב בין ילד קטן ועבודה לבין עצמי. אני עכשיו בשלב ההנדוסים, מי לוקח מהגן, מי מחזיר, מהנדסת בזמנים. כולם הזהירו אותי מהשנה הראשונה וזה באמת ככה, זאת שנה מאוד לא פשוטה של נתינה אינסופית. זה לשים את עצמך לא בצד, אלא מתחת למיטה".
"בהופעה שלי אני אומרת שילדים צריך לעשות בגיל 20 כשיש לך כוח ושאתה עוד מאמין בחיים, ואתה טיפש ותמים. אור מתרוצץ, אני רודפת אחריו כל היום, הוא זורק אוכל ואני מרימה ומנקה אחריו, והוא משגע אותי. רגע, נשמה, תן שנייה, אין לי כוח, אני כבר בת 40. זה שינוי אנרגטי ומנטלי. היום, ממרום גילי, אני יודעת שהחיים הם לא מה שהבטיחו ושבאלאנס היא מילת מפתח להכל".
"אני זוכרת שיצאתי מחדר לידה עם עשרה קילו פחות ואמרתי: 'יווו, מגניב, השאר גם יירד במהירות הזו', אבל זה לא קרה עד עכשיו. וגם עכשיו אני ממשיכה להשמין, כי בכל לילה כשאני מתעוררת לבן שלי אני רעבה. מצאתי את עצמי השבוע אוכלת קציצות בארבע לפנות בוקר. אבל דבר אחד טוב קרה לי: ההריון עשה לי שחרור בכל מה שקשור בלאהוב את הגוף שלי. הקטע של ללטף את הבטן בהריון זה דבר מדהים. צריך ללטף אותה כל הזמן. לא רק בהריון, אלא גם מתי שיש בה רק בורקסים".
"אני מרגישה כמו קבוצת תמיכה, גורו של כל מיני הורים שזקוקים לעזרה ולא יודעים איך להתמודד עם ההורות הזו. לפני הלידה, החומרים במופע היו על טיפולי פוריות, אחר כך על ההריון ואז שיניתי לשנה הראשונה שזה כאוס אחד גדול, ועכשיו, בימים אלה, אני כותבת חומרים חדשים וחוזרת קצת לנושאים אחרים. אני מרגישה שאני יכולה טיפה לנשום ולחזור לעצמי ולמקורות השראה נוספים”.
"הדור החדש הוא אחר ופתוח, יש הרבה בנות שעושות את זה, זה נהיה לגיטימי לבת לעמוד ולהצחיק. עדיין לא נותנים מספיק במה על המסך לנשים בסטנד־אפ, אבל זה כבר עניין של מקבלי החלטות, ולצערי זה גם משפיע על הנוער, כי יו קאנט בי וואט יו קאנט סי. כילדה, את לא תחלמי על משהו שלא ראית על המסך הגדול".
"כל סיפור שיוצא על תקיפה במשפחה, על התעללות מינית, תמיד נתקל במכשולים של המערכת במקום לקבל רק עזרה ותמיכה. מיד שופטים וחושדים בקורבן, וזה עוד יותר נורא שחסר קול גברי, ושהגברים שותקים וששומעים רק ארגוני נשים שנלחמות נגד התופעה. גם הגברים צריכים לקום, להתעורר, לזעוק ולעשות מעשה" .
התרעות פיקוד העורף