אני יודע שראשי התיבות הם של רבי משה בן מימון, אבל זה לא אומר לי דבר. דתיים אוהבים כינויים וראשי תיבות. יש להם בעל הסולם, והרי"ף, והחזון איש, והרמב"ם, אני יודע אבל לא יודע למה, נחשב למשהו מיוחד. אבל במלחמת תרבות כמו במלחמת תרבות - אני דרוך, על קצות האצבעות, מתפוצץ מכעס, וכל דבר שנודף ממנו ריח של דת הוא דאע"ש מבחינתי. אני חילוני חרדי. פנאט. כשהם לא יתערבו לי במרכולים ובתחבורה הציבורית בשבת, מבטיח לקרוא בבא מציעא. בינתיים בארון הספרים (הגדול) שלי בקושי יש תנ"ך ישן אחד.
וזה לא שאני חסר סקרנות. יש לי בהחלט עניין בחומרים שישבו בנשמה של סבא של סבא שלי. וכבדרך אגב, ולא באופן פעיל מדי, ובלי היד הגסה של דרעי בסביבה, אני מוכן להתבונן בהם מקרוב. ובדיוק לטובת זה, כשב"כאן" משדרים סדרה על הרמב"ם, אני צופה בה די בתיאבון ושמח להוסיף למטען האישי שלי את המידע שמדובר ביהודי חכם מאוד. וסוף־סוף אני גם לומד את פשר הביטוי “אל תעשה את התורה קרדום לחפור בו". בפירוש חופשי, שמשמח אותי ובטח מעצבן את החרדים, זה אומר שצריך ללכת לעבוד.
וכשמביאים בסדרה, בעבודה עיתונאית טובה, את תגובתו של חרדי לעניין זה, אפשר להתגלגל מצחוק, או להתפוצץ מכעס, כשהוא דורש לא להתערב להם בחיים. יש להם פרשנות אחרת, הוא אומר, לא ישירות אבל פחות או יותר, שמאפשרת להם לעקוף את הרמב"ם ולא לעבוד. אתם הבנתם את זה? הוא, החרדי, תובע שלא יתערבו להם בחיים. להם מותר להתערב, וכשאחרים מתערבים, זאת חוצפה שלא תעלה על הדעת. רק בשביל הפנינה הזו שווה להשאיר את “כאן" פתוח.
אז שדרעי לא יהיה מבקר הטלוויזיה שלי. שיזכור שהרבי שלו אוסר בכלל לצפות בטלוויזיה. וגם ראש הממשלה, עם כל הכבוד, לא יקבע בשבילי שאין מה לראות בערוץ. אין בחוק התאגיד הציבורי התייחסות לרייטינג. אם, אגב, הוא היה מתייעץ עם הרמב"ם, היהודי החכם ההוא בטח היה אומר לו שכדי להשתלט על הלך רוח תקשורתי לא נוח כמו, נגיד, חידוש חקירות נגדך, כדאי ליצור חדשה רועשת משלך, כמו למשל סגירת ערוץ טלוויזיה. אבל בשביל הטריק הזה ראש הממשלה שלנו לא צריך את הרמב"ם.
“הנשר הגדול", כאן, מדי מוצ"ש
התרעות פיקוד העורף