הייתי אף מציעה לזכיינית "קשת" לא לדרוש תשלום עבור ערוץ 22 שמשדר את התוכנית 24/7, לפחות לא בעונה הראשונה, ולפחות עד שהצופים יתחילו להתרגל ולעכל את הקונספט.
גם לא מצליחה להבין את ההחלטה לשדר את התוכנית 4 פעמים בשבוע. כאן מתאימה האמרה: תפסת מרובה, לא תפסת. תנו לנו קצת זמן להתגעגע לדמויות ולמקום, וכך ליצור ציפייה, במקום להעמיס עלינו את מאורעות העיר החדשה, עד שחלילה נמאס בה.
אז מה היה לנו בפרק של אתמול, מתחילים לבצבץ סימנים ראשונים של החולשות האנושיות. למרות שאנחנו עדיין נמצאים בתחילת התוכנית, כבר מתגלים בקיעים ראשונים בחומת הנחמדות, ההתחשבות והנימוסים שתמיד קיימים בראשיתה של כל דינמיקה חברתית. מתחילות גם להתפתח מתיחויות וטינות שב"אח הגדול" למשל, היו נחשפות לאחר ימים רבים ולא מיד בתחילת העונה.
סמי ודודו למשל לא סובלים את דומיניק. הם חושבים שכל הנחמדות שלו היא משחק, וכאשר ראש העיר מבקש מדודו להחליט מי הדייר שממנו ינוכה 10 אחוז מס מהכספים שצבר, דודו בוחר מיד בדומיניק בלי התלבטויות מיותרות. גם סיגל לא מסתירה חוסר סבלנות בולט כלפי נטע השברירית והבכיינית. "היא ממש מתישה אותי עם הרגישות שלה. אני מפחדת לדבר איתה כי היא מיד נעלבת מכול דבר". נטע מצידה מעידה על עצמה שהיא לא "גולד דיגרית", אלא יותר דיגרית של רגש ואהבה ואני חושדת שבהמשך התוכנית היא תתיש גם אותי בצורך הזה שלה לשאוב חום ואהבה מאחרים.
סיגל, בעלת הסגנון הגברי והמחוספס שלא חוסכת לעיתים בניבולי פה גסים, לא מסתירה את חוסר שביעות רצונה משני ההומוסקסואליים דודו וסמי שלדעתה מחפשים אותה ומנסים את רף הסיבולת שלה, ומודיעה חגיגית לחברותיה שאיתה אף אחד לא יתעסק. מתח מסוים נוצר גם בתוך המשולש המוזר הזה, לימור, סמי ודודו. לימור חושבת שסמי יותר מדי תופס חסות על דודו. בפני הברמן הרובוט סיגל מציגה את הנימוק, שגם היא רוצה נתח מתשומת הלב והתמיכה הרגשית שמורעפת על דודו, ובעצם רוצה להגיד: תנו לי גם הזדמנות לחשוף את הצד החם והאנושי שבי. היא הרי יודעת שהיא משתתפת בתוכנית שמטרתה להציג התמודדות חברתית שמצופה ממשתתפיה לגלות רצון לנתינה ועזרה, וכמובן תרומת כספים לכל נזקק.
אני צופה שמאוחר יותר במשך העונה, הדיירים התורמים עכשיו מכספם בנדיבות כל כך גדולה, לא ימהרו לעשות כן כאשר יבינו שהישרדותם היא על הפרק, ומעניין יהיה לראות אם האחווה שקיימת עכשיו, תהפוך למצב של אדם לאדם זאב. קשה להאמין שהאידיליה תימשך לאורך חצי שנה.
הברמן הפך להיות כותל הדמעות של תושבי העיר. אנשים מרגישים פתוחים וחופשיים יותר לשפוך את ליבם בפני רובוט שמתקתק בעיניו בבדיחות הדעת, במקום לחשוף את עצמם בפני אנשים אחרים, בלי עכבות או חששות. די עצוב לגלות את חוסר האמון והחשדנות של בני אדם בבני אדם אחרים. השיר של פרנק סינטרה שאנשים הם ברי מזל כאשר הם זקוקים לאנשים אחרים (people who need people"") נשמע תמים יותר מתמיד.
התרעות פיקוד העורף