“אני ג׳קי או" יספר לכם הכל מלבד את סיפורה האמיתי של ג׳קלין קנדי אונאסיס

מרילין מונרו? הבלונדה ששרה לנשיא “הפי בירת'דיי" דוחה ומבזה מול מאות אנשים? הנשיא ידוע כרודף שמלות? לג׳קי, מסביר הסרט, הייתה חשובה שלמות המשפחה, והיא הייתה מוכנה לשאת את המגרעת הקטנה, הקטנטנה הזו, באופיו של בעלה, ובזאת נגמר ההסבר והיידה, ממשיכים הלאה.

מאוחר יותר צץ סיפור שמקשר באופן מעורפל ולא מתחייב את התנהגותה הכנועה בכך שבילדותה העריצה ג׳קי את אביה, ג׳ון ורנון בובייה, שהיה, אלא מה, גבר מרשים, נהנתן ורודף שמלות, מה שאומר, אולי, שהנשיא הזכיר אותו, או שהוא הזכיר את הנשיא, ובזאת נגמר ההסבר המעורפל והיידה, ממשיכים הלאה.

הנה כמה סיפורים נוספים שהופיעו במהלך השנים אחרי מותה של ג׳קי קנדי מסרטן ולא הוזכרו בסרט: הייתה לה לשון חדה ומרושעת, ובכמה ראיונות מוקלטים כינתה את מרטין לותר קינג “צבוע", את שארל דה גול “אגו מניאק", ואת אינדירה גנדי “אישה מרירה". על נשים חזקות כחברות קונגרס, למשל, אמרה “הן כנראה לסביות". אישה, אמרה ג׳קי, צריכה לדאוג שהבית יהיה מוכן לקראת בעלה והילדים במצב רוח טוב לכבודו.

מספרים שהיא אהבה כסף. לפני נישואיה לנשיא הייתה מאורסת לבנקאי מוול סטריט במשך שלושה חודשים, אבל הנישואים בוטלו, כך אומרים, מכיוון שלא היה די עשיר. היא הוציאה עשרות אלפי דולרים על שטיחים ונעליים, והיו לה דרישות מוזרות כמו התביעה שיגהצו את גרביה לפני שלבשה אותם. גם המיליארדר אונאסיס, אגב, נאלץ להוציא הון כדי לספק את דרישותיה.

לא רק ג׳ון בגד. גם ג׳קי בגדה. עם מרילין מונרו התעמתה, אבל כשהבגידות של ג׳ון הרתיחו אותה או פגעו במצב רוחה עד שהחלה להזכיר גירושים, מזוודות כסף מזומן ממשפחת קנדי העשירה שהועברו אליה היו בדיוק התרופה לצינון הלהט שאחז בה.

כל אלה, וסיפורים נוספים, אינם מוזכרים אפילו ברמז בסרט המתקתק “אני ג׳קי או". כשדקות ארוכות מוקדשות להיותה אייקון אופנה עולמי ולכובעים שהחלה לחבוש, מן הסתם מצטמצמות דקות המסך לספר למען מי פשטה ג׳קי את בגדיה המפוארים שלה מלבד הנשיא. זה מה שעושה את “אני ג׳קי או" לסרט חסר ערך - הוא מציג אותה כדמות כמעט אומללה, הנאלצת לספוג לאורך שנים את תעלוליו של נשיא חרמן לטובת משפחתם ולטובת אמריקה הגדולה בכלל - וזו אינה ג׳קי או. זו דמות פיקטיבית הרחוקה מאוד ממציאות הבית הלבן באותם זמנים.