הסרט הצליח להפתיע ולבלבל, זה לא היה בכלל מה שצפיתי. כיאה ליגאל שילון, הוא הצליח עד הרגע האחרון למתוח את צופיו שקיבלו תסריט אחר משציפו לו. זה לא היה סרט של מסחטת דמעות וגילויי רחמים על מצבו הרפואי הקשה של שילון, על הכאב והקושי של ההתמודדות, על המשפחה שהתרסקה והתקווה שאבדה, אלא סרט ביוגרפי על גיבור ועל העשייה הגדולה שלו על המסך, כשמצבו הרפואי החדש עובר כמו חוט השני המקשר בין האירועים, ומציג לנו מהם פניו של האיש האופטימי שהחיוך וההומור לא משו מפניו.
הייתה בו גם באופן מפליא ביקורת על תעשיית הטלוויזיה, על הצד המכוער של הענף שלא מוכר לקהל הרחב, על אנשי הבמה הגדולים שחיים את התהילה ומגיעים לפסגת הפסגות וברגע אחד נופלים מטה והופכים ללא רלוונטים. ארז טל, שבחירתו כמנחה הסרט הייתה מדויקת ונכונה, אף שיתף בגבורה עד כמה הוא חרד שיגיע גם יומו וההתרסקות נמצאת מעבר לפינה. כך הוצגה לנו תמונה של שני אנשים - האחד שעתיד ליפול, והאחר שכבר חווה נפילה והשלים איתה.
בעיקר הופתעתי לראות את הבמה שקיבל חברו הטוב של שילון, דודו טופז, והתשבוחות הגדולות שקיבל שלא נותרו על רצפת חדר העריכה. למי שלא עקב, אבי ניר, מנכ"ל הזכיינית "קשת", היה בין האנשים שהותקפו באלימות על ידי אנשיו של טופז. גם ארז טל נמנה ברשימת הקורבנות, אך ניצל בנס, ולמרות הכל נרשמה גדולת נפש מצד טל ואבי ניר שהעניקו בערוץ המדובר זיכרון קצר אך ראוי ומכובד לעשייה הגדולה של טופז.
שלא תטעו לרגע, למרות שליגאל שילון היה חשוב שייצא סרט מצחיק. הדמעות זלגו, ולא כי הסרט נערך באופן טרגי ועצוב אלא דווקא בגלל הניסיון של שילון לזכור אותו כמו שילון שכולנו הכרנו, ולא כקורבן מתייסר. כשטל שאל "האם זה הסרט האחרון שלו?", השיב שילון שיישאר בדמות לעד - הצללית הגדולה של האיש והסיגר על הקיר של "פספוסים". אני די רואה בזה רקוויאם" (רקוויאם- משהו שעבר, שחדל להתקיים, שיר אבל לזכר הנפטר).
למרות ניסיון גדול להפוך את הסרט להומוריסטי וחיובי, זה היה כואב לשמוע את אגדת הטלוויזיה סופד לעצמו. בין דמעה אחת לשנייה שניגבתי, לעיתים מכאב, לעיתים מהתרגשות והערצה, לבריאות המנטלית המעוררת הערצה, גם חייכתי וצחקתי בקול. האיש הזה יילמד את כולנו איך אפשר ברגעים הכי קשים וחשוכים של החיים להמשיך לצחוק ולהישאר אופטימי, ולהיאחז בדברים הקטנים והחשובים של החיים.
יגאל שילון התברך בחייו, הוא זכה בעוגן יציב, במשפחה עוטפת מכל עבר שלא משאירה אותו לרגע להתמודד לבד. זה לא מובן מאליו לבנות תא משפחתי כל כך מלוכד שעוצר ברגע אחד את החיים, וביחד משלבים ידיים לעבודת צוות מעוררת השראה. אז למרות כל העשייה הגדולה של שילון על המסך, ההישגים הבולטים ביותר שלו שאקח מהסרט זה המשפחה המלוכדת שטיפח יחד עם אישתו. בסוף כל יום, זה בדיוק מה שכל אחד מאיתנו צריך.
התרעות פיקוד העורף