"החזרה שלי לטלוויזיה היא משכך הכאבים שלי. גיליתי שאחד ממשכבי הכאבים הכי גדולים זה אדרנלין, ואני מקבל המון אדרנלין מההתעסקות הטלוויזיונית הזאת", אומר יגאל שילון לוואלה! תרבות, בריאיון בביתו בתל אביב. הוא מרותק לכיסא גלגלים, משותק בכל גופו ומסוגל להזיז רק את ראשו, חלק מכף ידו וחלק מכף רגלו. "זה נשמע לי דמיוני, לא העליתי בדעתי שזה יקרה, בטח לא כשהייתי בבית חולים וכשהייתי בשיקום. כשיצאתי מבית החולים בכלל לא היה על הפרק לעבוד. על הפרק היה מאיפה להביא מנוף, כאלה דברים. עבודה לא בצבצה אפילו ברעיונות הכי מטורפים. העבודה שהתכנית חוזרת, גם אם לא באותה מתכונת - זה בלתי נתפס. זה נס. זה מחייה אותי".
לראות בפריים טיים של הערוצים המסחריים מגישים בני שבעים פלוס הוא מחזה נדיר. לראות בפריים טיים בעלי מוגבלות קשה, שאינם מתמודדי ריאליטי המנוצלים באופן מבזה או להבדיל פרשני חדשות ומושאי סיקור חדשותי, הוא מחזה נדיר עוד יותר. לראות בפריים טיים מגיש בן 75 בעל מאה אחוזי נכות הוא מחזה חסר תקדים. אבל הבלתי אפשרי קרה - ומחר (חמישי) זה עומד לקרות עם שובו המרגש ומהפתיע של האייקון הטלוויזיוני יגאל שילון לפריים טיים של רשת 13 עם תכנית האירוח החדשה "חוזרים לפספוסים". המגיש, הבמאי והעורך שילון יחזור לרגעים הבולטים מהתכנית "פספוסים" שהגיש מאמצע שנות התשעים במשך 15 עונות. בתכנית הראשונה יתארח אלי יצפאן, שהיה אחד המשתתפים הקבועים והבולטים אצל שילון.
מה שהוביל לחזרתו לפריים טיים של רשת הוא סרט שנעשה עליו בקשת, בהגשת ארז טל, ששודר לפני קצת פחות מחודשיים, שבו נחשף מצבו הרפואי. שילון עצמו הציע לטל להשתתף בעשיית הסרט ולהגיש אותו. "הסרט הזה הכה גלים הרבה יותר ממה שחשבנו שיקרה", אומר שילון, "אף אחד לא צפה את האימפקט שלו. מיד כשנגמר הסרט היה ברור לכולם שמשהו צריך לקרות. הגיעה הצעה שחשבתי שהיא דמיונית אבל היא הייתה אמיתית, והנה זה קורה. זה אפילו לא התגשמות של חלום, כי לא יכולתי אפילו לחלום על זה. אני מאוד אוהב לעבוד, לא הפסקתי לעבוד כל הזמן, בשימור הארכיון שלנו עם בני אייל. וזה לא ייאמן שזה קורה".
כאילו ששובו של שילון בגילו ובמצבו הרפואי המורכב לפריים טיים לא מספיק דרמטי גם ככה, רגע לפני תחילת הצילומים הוא נמצא חיובי לקורונה, מה שהוביל לדחיית יום הצילום הראשון בשבוע. ההידבקות שלו הייתה מסובכת ועוררה חשש בקרב המשפחה, גם בגלל שבמצבו הוא לא יכול להישאר בבידוד מוחלט אלא חייב עזרה סיעודית בכל צעד ושעל.
"אני מודה שכל התקופה הזאת ביקשתי רק דבר אחד - שרק לא תהיה לי קורונה. אני אחרי ארבעה חיסונים. ועדיין אני האם אימא של קבוצות הסיכון. וטראח, שבוע לפני הצילומים אני חוטף קורונה. וכל המשפחה שלי חטפה את זה באותו שבוע. יומיים אחרי שהחלמתי צילמתי את התכנית הראשונה, והייתי צרוד לגמרי, בקושי דיברתי, בקושי היה לי אוויר".
חייו של יגאל שילון השתנו לילה אחד באוגוסט 2019. "בשנים הקודמות הייתי כבר פחות יציב. היו לי כל מיני מחלות רקע, היחלשות של השרירים ומעידות כאלה. אבל למדתי לחיות עם זה, להחזיק את המשקוף. ערב אחד שבו ברצלונה ניצחה 5-2 אכלתי קצת יותר מדי. בלילה קמתי להשתין, ונפלתי. הראש נפתח. היה הרבה דם. שכבתי על הרצפה. אני לא יודע אם אני זוכר כי אני זוכר או כי זה מה שסיפרו לי. מה שאני בוודאי זוכר שפתחתי את העיניים באיכילוב. שאלו אותי אם זה בסדר לעשות ניתוח, ואמרתי, אם צריך - תעשו. עשו לי ניתוח היצרות תעלת עמוד השדרה. הבן של סינגולדה עשה לי את התפרים. יש לי עדיין צלקת בראש".
"בהתחלה חשבנו שהייתה טראומה של נפילה אבל לא חשבנו שהנפילה תהיה כל כך קשה", מספרת בתו מיכל. "רק אחרי הניתוח אמרו לנו שהניתוח עבר בהצלחה אבל יש פגיעה מאוד מאוד גדולה והוא לא יחזור לעצמו. אמרו שאולי הוא יחזור לעשרה אחוז מעצמו. ואני חושבת שהוא הצליח לחזור ליותר מעשרה אחוז מעצמו".
דן שילון, אחיו של יגאל, אמר השבוע לוואלה! תרבות: "יגאל משותק בכל הגוף, כנראה לא יחזור ללכת ולעמוד על הרגליים. אבל הרוח שלו כמו בימים הטובים. מאוד אנרגטי וחד לשון. מה סוד הכוחות הנפשיים שלו?". בתו של יגאל, מיכל, ניסתה להסביר לנו מאיפה נבעו אותם כוחות: "מהמשפחה ומעשיית דברים שהוא מתעניין בהם. אומרים תמיד, 'תבחר בתחביב שלך בתור מקצוע ולא תעבוד יום בחייך'. מרגיש לי שאבא עשה את זה באיזשהו מקום. הוא עשה מסלול של הילד החכם, למד הנדסה, ואז עבר לעשות שטויות, נהנה מהם וקיבל במה לזה. וכל החיים שלו זכה לעשות את התחביב שלו. זה אחד הדברים שהפכו אותו להיות אדם מאושר, עד שבאה התאונה. אחרי זה מהר מאוד הוא שוב בחר ליצור את מה שהוא אוהב, ונראה לי שזה משהו שמאוד עזר לו. גם המשפחה ממשיכה עם המגבלה שלו לעשות את הדברים שעושים טוב עבורו".
במהלך השנתיים וחצי מאז אותה נפילה ועד לסרט של קשת לפני כחודשיים, שילון התנתק מחברים רבים וידידים וגם מהתקשורת. "לא רציתי להיות בפה של אנשים. כשהייתי ברעות היו לי כמה אירועים די מביכים. התפרצו אליי לחדר כמה חברים מאוד קרובים, נכנסו ואמרו 'היי יגאל, מה נשמע?'. ואני לא עניתי להם. הייתי אליהם לא נחמד. ביקשתי מהם לצאת. לימים טלפנתי אליהם להתנצל. בבית החולים הלכתי עם כובע, למרות שכולם ידעו בדיוק מי אני. אבל היה לי נדמה שאני מצליח להתחבא. לאט לאט הורדתי את הכובע, והבנתי שזהו, זה המצב".
אבל היה רגע יוצא דופן. במהלך התקופה של היעלמותו החברתית והתקשורתית בעקבות מצבו הרפואי, היה רגע שבו שבר את שתיקתו. זה קרה באוקטובר 2020, כשהלך לעולמו יהודה בארקן, שיצר עם שילון סרטי מתיחות בשנות השמונים. התקשרתי אז לשילון בחשש כי הכרתי את השמועה שמצבו הרפואי לא טוב, אבל הופעתי כשענה וספד לבארקן יפה, בדיבור שלא הסגיר את מה שעבר עליו עצמו. "מצאנו שפה משותפת, והחזקנו עם זה כשבע שנים פוריות", אמר אז שילון, "למדתי ממנו המון, ויישמתי את זה. תמיד הייתי אומר ש'יהודה בארקן היה אומר' ככה וככה. זה נורא חבל שצריך להגיע לכזה יום כדי להיזכר בכל הדברים המדהימים שהאיש עשה. איפה היינו כל הזמן הזה בשביל לזכור אותו?"
"קיבינימט הקורונה הזאת, שלוקחת בני אדם", אומר עכשיו שילון, "כשיהודה בארקן מת זה עשה לי משהו. הוא היה חבר. והיה לי שבוע שהכרחתי את עצמי לקום ולהתרענן ועניתי לתקשורת. כי לא נשארו הרבה בחיים מבני דורי. הפתעתי את עצמי שדיברתי עם התקשורת".
ואם מדברים על דן שילון, יחסי האחים ידעו לאורך השנים לא מעט משברים. "יש דבר שלא סיפרתי עד היום", אמר דן שילון בריאיון לוואלה לפני כשנה וחצי. "בערוץ הראשון הייתי מנהל החדשות וחבר הנהלה. ואז יגאל התחיל לעשות מתיחות, פספוסים וסרטים. רצו להביא אותו לטלוויזיה. הלכתי למנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן, ואמרתי לו - ארנון, כדי שלא יגידו, אני מבקש שכל עוד אני חבר הנהלה לא תקבל את יגאל לעבודה. סיפרתי את זה לאימא שלנו. היא מאוד כעסה עליי, ויגאל כנראה מאוד כעס עליי. אבל עברנו את זה". דן הוסיף ש"תראה, ללא ספק היו בינינו מתחים. הם היו על רקע משפחתי, שקשור לגירושים שלי מאשתי הראשונה, ולא כל כך על רקע מקצועי. אבל זה מזמן כבר מאחוריי ומאחוריו. אנחנו מדברים לפחות פעם בשבוע, וצוחקים".
יגאל אומר על דן: "רוב החיים היינו ביחסים טובים. אבל היו תקופות לא טובות. תראה לי אחים שאין להם עליות וירידות. אנשים לא יודעים מי הביא את מי למקצוע. דן היה עיתונאי ואיש חדשות. ואני צילמתי דברים. דן רצה לעשות איזו כתבה, הוא רצה לערוך ולא ידע איך עורכים את זה נכון. ואני בעצם זה שהבאתי אותו לעולם הזה של צילום וטלוויזיה. הוא היה מבריח אותי לרוממה, נותן לי שולחן עריכה, ואומר לי תערוך. אבל קרדיט בשם שילון הוא לא יכול היה לתת לי, כי יגידו שזה נפוטיזם. אז המצאנו תואר בקרדיטים: 'יגאל אחי-דן'.
"פעם היינו ברוגז. מצאתי באותו זמן תקליט ונתתי לו אותו עם הצעה שישתמש במוזיקה כפתיח של 'מבט ספורט'. דן רצה להתפייס איתי, אז המייק אפ סקס שלנו היה שהוא טילפן לאמא שלנו ואמר לה: שהילד יפתח טלוויזיה וישמע את אות הפתיחה של 'מבט ספורט'. זה הפך להיות אות פתיחה מיתולוגי".
הפקת הגרסה החדשה של "פספוסים" כרוכה בלא מעט מאמצים, מהרכב המיוחד והיקר שבעזרתו מובא יגאל עם הכיסא לאולפן, ועד לאיתור פסלי הקופידונים המקוריים שהיו בתכנית המקורית במעמקי המחסנים והרענון שלהם לצילומים. "אני בוודאות די גבוהה שהפרויקט שאני עושה יהיה חמוד פלוס, כי החומרים טובים. לא אמציא חומרים חדשים. האריזה חדשה, הגישה חדשה, אבל אני יודע שהחומרים האלה חייבים לקבל עדנה. כל מי שפניתי אליו הסכים להשתתף, למשל 'מה קשור', שגיליתי אותם כשהם היו ילדים ומאז הפכו לכוכבים הכי גדולים במדינה, כך שהחומרים רלוונטיים מאוד".
שילון מגלה שהוא מעוניין לשלב בתכניתו המחודשת גם פספוסים שצולמו אך לא שודרו בעבר. למרות רצונו, זה לא יקרה עם המתיחה המפורסמת הגנוזה שעשה לאהוד מנור המנוח, כי משפחתו של מנור אינה מאשרת. במתיחה שבוצעה בשנת 1997, כמה ידוענים - ובהם מנור, רולנדה שגרן וחופני כהן - היו אמורים לטוס לקרית שמונה וכביכול נחתו בטעות בניווט בסוריה. מנור הגיב קשה למתיחה ולא אישר את שידורה, בטענה שלא ראוי לנהוג כך כלפי אח שכול. "עשינו את המתיחה הזאת ארבע פעמים, ואהוד מנור יצא הכי גבר מכולם", אומר שילון, "דודו דותן מתח אותו ואהוד הרגיע את דודו כל הזמן, אמר לו יהיה בסדר, אל תדאג. ככה שאני באמת לא מבין למה המשפחה של אהוד לא מאשרת לשדר את זה. אני חושב שזה האינטרס של המשפחה לשדר את זה כהנצחה חזקה מאוד לכוח של אהוד. הוא היה מדהים".
שילון אומר שהוא שוקל לשדר מתיחה אחרת שנגנזה, לבקשת מי שמופיע בה, למרות שהוא לא נתן את אישורו. "סלב איי ליסט ברמה גבוהה ששבר את שיא גינס ומתח את עצמו. הוא חבר טוב שלי. הוא ביקש שלא אשדר את זה. אבל אולי אשדר את זה בלי להגיד את שמו, תוך טשטוש קולו ופיקסול דמותו. אם אשדר את זה - יהיה כיף גדול".
התרעות פיקוד העורף