"אולטימטום: חתונה או פרידה": ריאליטי אווילי שמנגן על מיתר בלב צופים רבים

"אולטימטום: חתונה או פרידה", נטפליקס

על תוכן סדרת הריאליטי “אולטימטום: חתונה או פרידה" לא צריך להשחית יותר מדי מילים. המשתתפים הם מספר זוגות צעירים, שאחד מהם רוצה לקדם את היחסים לכיוון חתונה והשני מתלבט ומתמהמה, עד שהראשון מציב בפניו אולטימטום: חתונה או פרידה. הסדרה מציעה למשתתפים מעין סדנה שבה יבחנו את יחסיהם. הם יחיו בגלוי שלושה שבועות עם בן/בת זוג אחרים, אחר כך יחזרו לשלושה שבועות נוספים לבני זוגם המקוריים, ובתום התקופה יחליטו אם הם ממשיכים לשלב הבא ביחסים או מפרקים את החבילה.

ככה שצופה השוקל אם לצלול לעומקה של הסדרה יכול לקבל כבר כאן מושג ראשוני לגבי היהלומים שהוא עתיד למצוא כאן מפוזרים בנדיבות. אין פסיכולוגים טרדנים שינסו לבשל מראש איזו התאמה או להעניק עצה טובה ברגעי משבר. כל המשתתפים שוהים באותו מתחם, משתזפים ומשתכשכים במי אותה בריכת שחייה, מתוך מטרה כמובן שיוכלו לצפות בבן/בת זוגם המקוריים מפלרטטים עם אחרים. עידון? סיוע? עזרה ראשונה? לא ב"אולטימטום". כאן, במסווה של נחמדות, הכל, כמו אגרוף, ישר בפנים.

אבל, ויש אבל כאן, בהתעלם מהאוויליות המובנית בריאליטי ובמשתתפיה, מנגנת התוכנית על מיתר שקרוב לוודאי מתנגן לא פעם בלב הצופה: שאלת המה היה קורה אילו. מה היה קורה אילו הייתי נישא/נישאת לבן/בת זוג אחרים. מותר להניח שאחרי חמש, שבע, 15 שנות נישואים גונב הצופה בסתר מבט מיוגע אל רעייתו המוכרת דבורק'ה שתחיה (או דבורק'ה גונבת מבט מיוגע לכיוון יאשה), הצופה לצדו בג'ון האומר לסינדי “יש לנו אותו צבע עיניים, כבר יש לנו דבר אחד משותף", ואומר לעצמו, מה היה קורה אילו הייתי מתחתן במקום עם דבורק'ה, עם החברה שלה ציפק'ה, שעשתה לי עיניים אפילו בחתונה! מה היה קורה לו הייתי חי עם ציפק'ה איזה חודש כזה, רק בשביל לבדוק - יכול להיות שהייתי לוקח פנייה אחרת בצומת? הייתי מאושר יותר היום? יכול להיות שהייתי משועמם פחות?