ב-7 בפברואר 1983 בשעה 20:00 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית: הסיטקום הישראלי הראשון הוצג לראווה, עם אחת המילים האייקוניות ביותר בתרבות הישראלית - “פתווווח", מפיה של השחקנית חנה מרון. עם סיום נעימת הפתיחה פרי יצירתה של המלחינה נורית הירש, התוודע עם ישראל לדיירי בניין המגורים המשותף ברחוב ויטק 9 בתל אביב ולמשפחה שהפכה לאהובה במדינה.
הסיטקום, “קרובים קרובים" שמו, גולל את סיפורם של דיירים בני משפחה אחת המתגוררים בשלוש דירות בבניין: בקומה השלישית בני הזוג אילן (אילן דר) ותיקי (תיקי דיין) עם בתם גליה (גליה קדם); בקומה השנייה מתגוררים בני הזוג יורם (יהורם גאון), אחיה של תיקי, וליאורה (לאורה ריבלין) ושלושת ילדיהם: אביתר (משה גרשוני), אפרת (נתלי מאירוביץ’) ומולי (מולי שגב); ובקומה הראשונה מתגוררת חנה (חנה מרון ז"ל), דודתם של יורם ותיקי.
הסדרה, שרצה בהצלחה במשך שלוש עונות ו־37 פרקים בין 1983־1986, הפכה במרוצת השנים לאחת הסדרות המצליחות והאהובות בכל הזמנים, לא מעט הודות לשידורים חוזרים אינסופיים. ב־24 במרץ 2005 שודר גם פרק איחוד מצליח. “לפני ‘קרובים קרובים’ לא ידעו מה זה סיטקום בישראל, גם לא הכירו את המילה הזו", אומר יוצר ובמאי הסדרה יצחק שאולי.
“הייתה סדרה ישראלית בשם ‘קשר משפחתי’ שעסקה בבעיות הורים וילדים. אחר כך רצו בטלוויזיה הלימודית להמשיך לעשות תוכנית כזו, אבל החליטו לעבור לסיטקום, כלומר להעביר את אותם המסרים בצורה הומוריסטית. ישבו על זה כמה חודשים טובים העורכת והמפיקה רישה טירמן ז"ל ועוד קבוצת אנשים שביקשה להקים תשתית כזו של סיטקום משפחתי, וזה לקח לא מעט זמן".
לכל דמות בסדרה יש אופי שונה: חנה היא אישה אקסצנטרית ושנונה שאליה כולם מגיעים בכדי לקבל עצות או לשפוך את שיושב על לבם. בין לבין היא נוהגת לנהל שיחות עם הצמחים שלה; יורם, מהנדס מכונות בכיר, הוא היפוכונדר הבקיא בכל סוגי התרופות הקיימים ומתרגש מכל תרופה חדשה המגיעה לידיו; ליאורה, עובדת שירות התעסוקה, מעשנת כבדה, צינית ולחוצה באופן יוצא דופן שתמיד רואה שחור; תיקי, מדריכת טיולים, נמרצת, תוססת ויוזמת; אילן, סוכן ביטוח ויועץ השקעות, קמצן ומניפולטור; אביתר, בחור פיקח אך לא רציני שבמהלך הסדרה מתגייס לצה"ל; והילדים, בדרכם שלהם, פיקחים וחכמים לגילם.
בסדרה גם התארחו לא מעט שחקנים בתפקידי אורח, בראשם שמואל סגל בתפקיד מר קוזילביץ’, יו"ר ועד הבית הנודניק; דורון נשר בתפקיד דורון, דייר משנה בדירתה של חנה; אבנר חזקיהו בתור מנחם, אביו של דורון שמנסה לנהל רומן עם חנה; ואפילו טוביה צפיר בתור הפסיכולוג המהפנט ד"ר פיינשמקר שהחזיר בפרק אחד את יורם לילדות - ושכח להחזירו לגילו האמיתי.
“יצחק שאולי צלצל אליי בתחילת 1982 וסיפר לי על הכוונה להפיק בטלוויזיה הלימודית קומדיית מצבים ‘כמו באמריקה’ שתשודר בשעות הערב", מספר יהורם גאון. “כשהגעתי לקריאת פרק הפיילוט, ידעתי שאני עומד להשתתף בסדרה שאמורה להיקרא ‘רחוב ויטק 9’ ולעסוק בכמה משפחות הגרות זו לצד זו בבניין אחד. בדיעבד הבנתי שעבודת ההכנה לסדרה ארכה כמעט שנה. שאולי וטירמן נסעו לביקור באולפני טלוויזיה בארצות הברית כדי לצפות בצילומים של קומדיות מצבים שהופקו שם, ובראשן 'שלושה בדירה אחת', שבאותה תקופה הייתה להיט אדיר.
בשלב הבא פנו לכותבים אפרים סידון וב. מיכאל, וכשהתסריטים החלו להיכתב, פנו לשחקנים. פרק הפיילוט שהקראנו היה ‘מעז יצא מתוק’, שעסק בהחלטתו של הבן אביתר להפוך לטבעוני, צעד שלווה בהכנסתה של עז הביתה. כבר בשלב ההקראה גילינו שהבדיחות גורמות לנו לפרוץ בצחוק, ואנשי ההפקה הביטו זה בזה בשביעות רצון: אם הפרק שעשע אותנו, אין סיבה שלא יבדר גם את הצופים".
“המנדט שלנו היה לעשות תוכנית חצי חינוכית שמיועדת למשפחות, אבל התפרענו והפכנו את זה לדבר יותר משוגע. במקור זו הייתה אמורה להיות תוכנית יותר סולידית. אסרו עלינו להכניס דברים אקטואליים, כלומר במשפחה הזו לא היו חיי מין, לא הייתה דרמה ברקע וגם לא מלחמת לבנון, שהייתה בערך באותו זמן. מנהל הטלוויזיה הלימודית אסר עלינו להכניס פוליטיקה. פה ושם הצלחנו להשחיל כמה אזכורים, כמו הפרק עם הפועל הערבי, אבל ישבו לנו על הראש ובדקו כל פסיק כדי לוודא שאנחנו לא חוצים את הגבול", סיפר.
“אני לא זוכר הרבה מהסדרה כי בכל זאת עברו 40 שנה, אבל אני זוכר שהדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שהכותבים היו מצוינים והעזו, כבדרך אגב, לגעת בנושאים שלא העזו לגעת בהם עד אז", מציין אילן דר.
“למשל הפרק שעסק בדעות קדומות כשהגיע עוזר בית ערבי. בכלל, כשקראתי את התסריטים של הסדרה זה היה מאוד מצחיק וכתוב מעולה - ויחד עם זה, גם נוגע ללב. אני זוכר שהיינו מגיעים לעשות חזרות במשך שבוע שלם על כל פרק ואז מגיעים לצלם, זה לא היה כמו היום, שמצלמים שני פרקים ביום. הייתה דינמיקה בינינו ואני זוכר גם שכולנו הסתכלנו בהערצה על חנה מרון".
“אחרי האודישן הראשוני עשו לי אודישן באולפנים והיה לי מאוד קל ללמוד בעל פה את הטקסט והתקבלתי. אני בעיקרון לא שחקן במקצועי אבל שחקן בחיים עצמם. כנראה שהתאמתי להם מן הסתם. בהתחלה לא ידעתי לאן אני הולך בכלל. הפרק הראשון שצולם היה הפרק עם העז, שבו היה לי תפקיד רציני וחשבתי שזה ככה יהיה כל הזמן. מתברר שטעיתי. זו הייתה חוויה לחיים".
"יש לי מסעדה ברמת גן ועד היום, 40 שנה אחרי, כשבת 12 ניגשת אליי ושואלת אותי אם אני מהסדרה ‘פתוח’ (ולא קרובים קרובים) זה דבר מרגש ואתה מבין את העוצמה וההשפעה של הסדרה", סיפר.
“אני זוכר שבשעה וחצי־שעתיים היינו מצלמים חצי שעה סדרה שזה היה מאוד נדיר בארץ", מציין שאולי. “כתבו את הסדרה שניים מהסאטיריקנים והיוצרים הגדולים במדינה, אז היה ברור שהיא תעסוק בנושאים אקטואליים שכולם יכולים להתחבר אליהם. היו בסדרה מיטב החומרים הקומיים שנכתבו בארץ, ואני אומר זאת באחריות. היינו הקומדיה היחידה שצולמה עם קהל חי, זה משהו שלא היה בארץ עד אז. זה היה פורץ דרך".
דר: “זה היה להיט מהרגע הראשון. התנפלו עלינו אנשים ברחוב וכל הזמן צעקו לנו ‘פתוח’. עד לפני חמש שנים זה היה ככה ולאחרונה לתחושתי זה ירד קצת מסדר היום. זה היה בשיא הרייטינג ואומנם קיבלנו כסף ‘מצחיק’, אבל זו הייתה חוויה כיפית והרגשנו שאנחנו עושים משהו מיוחד".
גאון: “הצלחה של סדרה, כמו הצלחתו של שיר, לעולם אי אפשר לנבא. כך גם ב’קרובים קרובים’. לקח לנו שנים להתחיל להבין כמה היא נפלאה בעיקר בזכות הטיפוסים והדמויות שכל אחד מהצופים זיהה בהם את עצמו וגם כי כל המצוקות המאפיינות את פרקיה הן אותן מצוקות שאנו נלחצים מהן גם היום. שום דבר לא השתנה, לא לרעה ולא לטובה".
גרשוני: “אני חושב שהפשטות והאקטואליה הן סוד הקסם. כל אחד מצא שם משהו שהוא מזדהה איתו וגם אני חושב שהקאסט, חוץ ממני כמובן, היה מדהים. אגב, אחרי התוכנית קיבלתי צ’ק ויכולתי לקנות בו ממתקים וגרעינים, והמבין יבין".
התרעות פיקוד העורף