בשבוע החם ביותר באירופה, נכון לקיץ הזה, המכונית הכי חמה של אופל מתייצבת למבחן. השאלה המעניינת ביותר כרגע היא לא כמה סוסים יש לאופל מוקה GSE במנוע, אלא כמה סוסים יש לה במזגן.
עד לפני שנתיים-שלוש מכוניות ספורט קטנות נעלמו כמו מתנגדי משטר בקוריאה הצפונית. הסיבה היא הקנסות הגבוהים לחברות שמוכרות מכוניות מזהמות. לא שווה למכור סיאט איביזה קופרה או פיג'ו 208 GTI זוללת דלק, אם בסוף השנה זה פוגע בשורת הרווחים. בנוסף הנהגים נוהרים לקרוסאוברים.
מצד שני, כל החברות האלו הרוויחו את השם שלהן בזכות מכוניות כאלו. תחשבו על פיג'ו בלי ה-205GTI, רנו בלי הקליאו ספורט ואופל בלי ה-GSI. זה כמו גן חיות בלי טורפים. זה כמו הארי פוטר בלי הארי. זה כמו מונדיאל בלי מסי. זה לא כיף.
אז בין הפטיש של המחוקקים לסדן של הנשמה מישהו היה צריך למצוא פתרון. והפתרון היחיד שהיה נראה הגיוני הוא הפתרון לכל דבר היום - חשמל. וכך, מהר מאוד השמות הישנים (וגם כמה חדשים) התחילו להופיע. רנו 5 טורבו, אבארט 500e, פיג'ו 208GTI חשמלי (אוטוטו תושק) ואחרות. כולן פה כדי לאפשר לחובבי הרכב הזדמנות ליהנות ממכונית הוט האצ' כמו בימים הטובים.
ובתוך כל הדבר הזה גם אופל מחפשת את עצמה. היות שקונצרן סטלנטיס חשף את הפלטפורמה הספורטיבית-חשמלית שלו זה מכבר, הכיוון היה ברור. 280 כוחות סוס, הנעה קדמית ונעילת דיפרנציאל טורסן. ומכיוון שמדובר בפלטפורמה אחידה וברכב פנאי, הציפיות - איך נאמר - לא השאירו אותנו במתח גבוה.
בחזית יש כונסי אוויר ופתחי קירור מוגדלים לבלמים הקדמיים, מאחור מעט יותר שחור בפגושים ומהצד מדבקות GSE גדולות מתחת לדלתות. כל המכונית יושבת ס"מ נמוך יותר מהמוקה הרגילה, ובהתחשב בכך שהיא גם ככה לא נחשבת לאחד מרכבי הפנאי הגבוהים, היא נותנת תחושה של סופר-מיני ספורטיבית.
איכות החומרים סבירה וההרכבה טובה, בדומה לרכבי אופל האחרים עם הסידור המוכר של שני מסכים בגודל 10 אינץ' למולטימדיה ולמחוונים. גם כאן הגרפיקות לא יגרמו לכם להרגיש שאתם משחקים ב-GTA6. בגרסה הזאת יש תוספת של מסכי ביצועים, שם יש יותר נתונים על האחיזה, לחצי ה-G וכו'. גימיק חביב מאוד.
הנדסת האנוש טובה מצד אחד - עם כפתורים פיזיים לפונקציות חשובות, בעיקר המזגן (בטח כשיש גל חום באירופה) - ומצד שני, מסכי מולטימדיה שמציעים פעולה איטית יחסית וממשק לא הכי פונקציונלי.
המרווח מלפנים טוב, בהינתן שאף אחד לא יושב מאחור. לנו היה כיסא בטיחות מאחורי הנוסע - וכך נוסע גבוה (מאוד) לא יוכל לדחוף את המושב הקדמי כל הדרך אחורה. הרצפה הגבוהה יחסית מאלצת נוסעים גבוהים מאוד לשבת בכיפוף רגליים קל (בעיקר מאחור).
אבל בואו נישאר רגע מלפנים, כי פה נמצאים צמד מושבי ספורט נהדרים. קודם כל הם נוקשים אבל במידה, הם אוחזים את הגוף בצורה נהדרת, והם מגיעים עם אלקנטרה שמעניקה תחושה נפלאה.
מאחור העניינים פחות מלבבים. בואו נתחיל בעובדה שהמוקה קטנה מלכתחילה. לזה תוסיפו מושבי ספורט עסיסיים שמקצצים במרווח הרגליים ובכמות האור שנכנסת אחורה. לסיום תוסיפו שפתח הדלתות מאחור לא גדול. ככה תקבלו מכונית שלא תעודד אתכם להסיע מבוגרים מאחור לאורך זמן. ילדים צעירים לא יתלוננו יותר מדי. תא המטען קטן יחסית, 310 ליטרים, וכמובן אין גלגל חלופי.
מנוע וביצועים: 281 כוחות סוס וכ-35 קג"מ שזמינים מוקדם מאוד. כל הכוח עובר לצמד הגלגלים הקדמיים. על הכביש יש תחושה שהיא חזקה וספורטיבית. במצב ספורט הכוח עובר באופן אגרסיבי, ולא פעם הוא מצליח לגבור על הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה ולהעביר לוחמת הגה מורגשת. המוקה החמה מהירה והחלטית - וזו בהחלט נקודה לזכותה.
מבחינת היחידה החשמלית, הסוללה בקיבולת הרגילה למכוניות קומפקטיות מבית סטלנטיס - 54 קוט"ש ברוטו. עם חישוקי הענק, נתון הטווח הרשמי מאוד לא מרשים ועומד על 336 ק"מ לפי סטנדרט WLTP. מצד אחד זה 70 ק"מ פחות מהמוקה החשמלית הרגילה, מהעבר השני זה יותר ממה שהמוקה הרגילה הציעה כשהיא הושקה.
בפועל הטווח תלוי מאוד באופן הנהיגה. בשיוט בין-עירוני רגוע (לא יותר מ-120 קמ"ש) היא הפתיעה עם כ-270 ק"מ לא רעים (במצב אקו). מצד שני, כשמתחילים לרמוס את הדוושה ולדרוש יותר, הצריכה עולה והיא לא תרחיק מעבר ל-220 ק"מ.
קצב הטעינה הרשמי עומד על 100 קילוואט, אבל אנחנו ראינו במבחן מעט יותר. בסופו של יום הנתון הרשמי של 20%-80% ב-27 דקות נראה פחות או יותר ריאלי.
ל-GSE יש הגה מהיר מאוד, שמציע דיוק ומשקל סבירים ומעלה ומתלים שכמו שדיווחנו קודם, מציעים נוקשות של שחקן הגנה גרמני. כל אלו מובילים להתנהגות מאוד מפתיעה. המוקה הקטנה מאוד אוהבת לפנות ועושה את זה בנחישות של אוהדי כדורגל גרמנים בראותם כוס בירה קרה.
בניגוד למיידיות בכניסה לפנייה, צריך קצת יותר מיומנות כדי לצאת מהפניות טוב. אם תגזימו בלחץ על דוושת היונים אתם תקבלו הרבה לוחמת הגה. אפשר לקרוא לזה תקשורת אבל זה לא באמת. זה פשוט יותר מדי כוח שהולך לצמיג הלא נכון. אפילו דיפרנציאל הטורסן לא מצליח תמיד למנוע את זה. לכן, ביציאה מהסיבוב היא מתנהגת הרבה פחות כמו מכונית ראלי והרבה יותר כמכונית מסלול. הנהיגה שלכם צריכה להיות בהתאם או שתצטרכו לעבוד נגדה ולא איתה.
וברגע שמבינים את זה, היחסים עם המוקה עולים שלב וגם קצב הנהיגה. הזנב של המוקה לא שובב כמו זה של מכוניות ספורט של פעם. זה בטוח אבל לא בהכרח מוסיף להנאה. כנראה שצריך מסלול ולא כביש הררי צר כדי לבדוק מתי הוא מחליט להצטרף לחגיגה. הבלמים טובים אבל לא מטורפים, ובלימת המנוע לא מאוד חזקה. היא מספיק טובה כדי לדמות הרפיית דוושה בנהיגה דינמית.
אז היא נהדרת בכבישים מפותלים, והיא נהדרת גם בתוך העיר, למעט אותו חוסר נוחות על מהמורות קטנות. השילוב של ישיבה מעט גבוהה יותר, הרבה כוח מיידי מהמנוע ורדיוס סיבוב קטנטן הופכים את המוקה לחיה אורבנית מאוד פעילה.
אפשר לחשוב על המוקה GSE במונחים דומים - חצי תה וחצי קפה. כמכונית ספורטיבית חסרים לה כמה פרמטרים קריטיים, בראש ובראשונה טווח סביר שיצליח להביא אותה לכביש הנהיגה הקרוב בלי שלל עצירות לטעינה. כרכב פנאי קומפקטי היא צפופה מדי למשפחה, נוקשה מדי וללא ספק יקרה מדי, עם מחיר רשמי של 47 אלף יורו באירופה (כמעט כפול בהשוואה למוקה בסיסית). כך שהיא חצי ספורטיבית וחצי רכב פנאי.
ושוב יש אבל - כי המוקה החמה היא מהמכוניות האלו שמצליחות להעלות חיוך ענק על הפרצוף בכל בוקר. היו לנו לא מעט מכוניות מבחן השנה אבל משהו בזריזות, במראה הנהדר, בשילוב החביב של התנהגות טובה לצד יחידה חשמלית חזקה - הופכים אותה למכונית מיוחדת. השלם פה גדול מסך חלקיו, אבל הוא לא מספיק גדול כדי להיות המכונית הראשונה בבית.
מצד שני, אולי בישראל, מדינה שהטווח משחק בה תפקיד קטן יותר, יימצאו כמה חובבי הגה שגרים לא רחוק מכביש הנהיגה האהוב עליהם. נכון שזה קהל די מצומצם, אבל בהחלט היינו שמחים להיות חלק ממנו.
התרעות פיקוד העורף