השוד השקט: למה שקית החלב נעלמה מהמקררים? תחקיר מיוחד

חלב הפך בשנים האחרונות לסמל של יוקר המחיה הבלתי נגמר. הוא הפך למוצר יקר, ולעיתים בלתי נגיש לא בגלל מחסור, אלא בגלל שרשרת כשלים שכוללת את הרגולציה, את יצרניות החלב, ואת רשתות השיווק.

פיקוח ממשלתי? יותר כמו הצהרה ריקה

בעבר, משרד הכלכלה פירסם רשימות של מוצרים בסיסיים שעליהם הוטל פיקוח מחירים, כולל החלב הבסיסי. הרעיון היה נכון – למנוע ממגזרים שלמים להידחק לעוני תזונתי על ידי הבטחת מוצרים חיוניים במחיר שווה לכל נפש. אך המציאות של השנים האחרונות שונה לחלוטין: במקום להרחיב את רשימת הפיקוח ולהתאים אותה למציאות הכלכלית המשתנה – היא הצטמצמה.

כעת, לא רק שהמבחר קטן, אלא שגם המחירים של המוצרים שבפיקוח עלו פעמים רבות, ובאופן שיטתי. מה שגורם לזעם ציבורי אמיתי הוא לא רק העלייה במחיר, אלא העובדה שהצרכנים כלל לא מצליחים למצוא את המוצר המפוקח.

שקית החלב המפוקחת: קיימת על הנייר, נעדרת מהמקרר

הפער הבסיסי בין שקית חלב לפיקוח לבין קרטון או בקבוק הוא משמעותי:

האצבע המאשימה: מופנית אחד אל השני

ויש גם את עמדת הצרכנים – חלקם פשוט כבר לא רוצים להתעסק עם שקיות חלב. הן מצריכות מתקן מיוחד, הן נשפכות יותר בקלות, ואין להן את תחושת ה"ניקיון" של קרטון חד-פעמי סגור.

אז מי צודק?

באופן פרדוקסלי, כולם צודקים. כל אחד פועל משיקולים לגיטימיים – היצרן רוצה למכור מוצרים עם שולי רווח גבוהים, הקמעונאי רוצה למקסם הכנסה, והצרכן התרגל לנוחות גם אם היא עולה יותר. אך בשורה התחתונה – כולם הפסידו את מטרת הרגולציה: שמירה על מוצרי יסוד נגישים וזולים לכלל האוכלוסייה.

כמה זה עולה לנו בפועל?

מה אפשר לעשות?

משימה למדינה –

משימה לצרכנים –

וליצרנים ולקמעונאים –

פרשת החלב היא לא רק סיפור על מוצר אחד. היא מראה כיצד הרגולציה מתרופפת, וכיצד יצרנים וקמעונאים מנצלים את המצב כדי למקסם רווחים על חשבון הצרכן. זו עדות כואבת לכך שבישראל 2025 – גם מה שנראה הכי בסיסי ויומיומי, כבר לא באמת מובן מאליו. אם לא נדרוש שינוי – נמשיך לשלם ביוקר, לא רק על החלב – אלא על כל המוצרים שניתן לייקר מבלי שנרגיש. הגיע הזמן לעבור ממילים למעשים.