הרפורמה של המוסד לביטוח לאומי בתחום הסיעוד נכנסה לתוקפה בינואר 2018 והוטמעה באופן הדרגתי בשנים שלאחר מכן. הרפורמה הוצגה כמהלך חברתי כולל, שמטרתו הייתה "להפוך את הקשיש למרכז הטיפול". בפועל, במהלך השנים שחלפו מאז החלה, עלו טענות רבות על כך שלא רק שהיא לא השיגה את יעדיה, אלא אף הגבירה את הקושי והבעייתיות בתחום זה.
לדברי הייזלר אבנר, רו"ח ויזם חברתי העוסק בליווי משפחות במימוש זכויות רפואיות, "הכוונה של המוסד לביטוח לאומי אולי הייתה חיובית, אבל היישום בפועל משאיר רבים ללא המענה לו הם זקוקים." הרפורמה, לטענתו, גרמה לכך שיותר מבוטחים מוצאים את עצמם מול מערכת קשה, מחמירה ולא נגישה, שאינה מותאמת לקשיים ולצרכים שלהם.
הגמלה ניתנה בדרך כלל בצורת שירותי סיעוד – בין אם בשעות טיפול ביתי ובין בקבלת שירותים נוספים, ורק אם שירותים אלו לא היו זמינים במקום מגוריו של המבוטח, ניתן היה לקבל את תמורתם בכסף". הרפורמה עשתה שני שינויים עיקריים, מסביר אבנר הייזלר: גם הגדילה את מספר דרגות הסיעוד משלוש לשש, במטרה לדייק את ההתאמה בין רמת התלות של המבוטח לבין היקף הסיוע שהוא מקבל, ובמקביל גם הרחיבה מאוד את האפשרות להמיר חלק מהשירותים הללו בכסף ישיר.
שנית, אם בעבר אדם שהוגדר כסיעודי היה יכול ליהנות ממספר שעות טיפול שבועיות ברור ויציב, כיום, תהליך האבחון ארוך ומעורפל יותר, והרבה מבוטחים מדווחים על ירידה בהיקף הסיוע בעקבות שינויי סיווג. בנוסף, ישנה תחושה גוברת כי מטרת הרפורמה אינה רק סוציאלית אלא גם תקציבית – ניסיון לצמצם את הוצאות הביטוח הלאומי באמצעות סינון מחמיר יותר". התוצאה בפועל, אומר אבנר הייזלר, היא ריבוי בירוקרטיה, מבחנים נוקשים יותר שמקשים על קבלת ההטבה, ואפילו ירידה בהיקף התמיכה לאוכלוסיות חלשות.
אבנר הייזלר מדגיש כי רבים מהמבוטחים אינם מודעים לזכויותיהם או לכך שאפשר לערער על החלטות הביטוח הלאומי. "אם הרפורמה נועדה להקל, היא לא השיגה את המטרה. להיפך. האזרחים שזקוקים לנו הכי הרבה מוצאים את עצמם לבד, נאבקים במערכת קרה ומסורבלת. האיזון בין יעילות כלכלית לצדק חברתי עדיין לא הושג"
הפתרון, לדבריו, טמון בשקיפות גבוהה יותר, שיתוף ציבור אמיתי בתהליך קבלת ההחלטות, והקלה על הדרישות הביורוקרטיות. "המערכת הסיעודית לא יכולה להתנהל כעסק שמטרתו חיסכון – היא חייבת לשים את האדם במרכז", הוא מסכם.
התרעות פיקוד העורף