פריפריה חדשה: כשהמחירים נשברים מדרום
בעשור האחרון נתיבות שינתה את פניה - ממועצה מקומית מנומנמת לעיר צעירה, תוססת, בעלת אופי דינמי וקצב גדילה מהמהירים בישראל. אך מעבר לשינוי הנדל"ני והדמוגרפי מסתתר שינוי שקט אך דרמטי לא פחות: מהפכה צרכנית שמציבה את נתיבות בקדמת מפת המחירים של ישראל.
המספרים שלא משאירים מקום לספק
הסודות שמאחורי התחרות: המודל של נתיבות
כדי להבין את המהפכה, יש להעמיק במבנה הדמוגרפי של העיר. נתיבות כמעט והכפילה את גודלה בעשור האחרון, עם זינוק מ-30 אלף ל-57 אלף תושבים, כאשר מרביתם משפחות צעירות מהמרכז שעברו דרומה בעקבות מחירי דיור נגישים.
המשמעות ברורה: מדובר באוכלוסייה עם כוח קנייה גבוה, נפח צריכה משפחתי רחב ומודעות צרכנית גבוהה. רשתות המזון הבינו שהציבור המקומי לא רק מבשל בבית יותר - אלא עושה קניות גדולות יותר, בתדירות גבוהה יותר, ומקבל החלטות על סמך שיקולי תועלת מובהקים.
ממצאים בולטים: לא רק המחיר חשוב, אלא גם הרכב הסל
אחת התובנות המסקרנות מהסקר היא הפערים הגדולים בתוך המוצרים עצמם. לדוגמה: עוגיות מילקה נמכרו בהיפר כהן ב-7.50 ש"ח, ובויקטורי ב-14 ש"ח - פער של 87%. מרכך כביסה לנור נע בין 12.45 ש"ח ל-16.90 ש"ח - פער של 36%. יוגורט פרו דנונה נע בטווח שבין 5 ש"ח ל-7.20 ש"ח - פער של 44%.
דוגמאות למחירים שנמצאו ברשת ויקטורי בפער משמעותי: ירקות טריים: מגוון סוגים ב-1 ש"ח בלבד לק"ג, פילה מושט: 9.90 ש"ח לק"ג, פילה סלמון: 50 ש"ח לק"ג מחיר חריג גם ביחס לרשתות הדיסקאונט, שישיית קוקה קולה (1.5 ל'): פחות מ-30 ש"ח.
אך לא תמיד הרשת שמובילה במחיר הפריט - מובילה גם בסל. ויקטורי, לדוגמה, מוכרת את הסל הזול ביותר למרות שמחירי העוגיות אצלה גבוהים יותר - מה שמרמז על אסטרטגיית תמחור חכמה: איזון בין מוצרים שמובילים את ההחלטה, למוצרים שנקנים "על הדרך".
דפוסי צריכה דרומיים שמביסים את תל אביב
הסקר מאשר תופעה שידועה בשטח אך כעת מגובה בנתונים: תושבי הפריפריה רוכשים יותר חומרי גלם, מבשלים יותר בבית ומבצעים קניות שבועיות רחבות, בניגוד למרכז, שם יותר תושבים צורכים אוכל מוכן או מזמינים משלוחים.
התחרות משתלמת גם למשק הלאומי
התופעה בנתיבות אינה מקרה בודד. מגמות דומות נצפו לאחרונה באופקים ובדימונה, עם פערים לטובת הצרכן של 4% ו-7% בהתאמה. מדובר בשינוי מבני במפת הצריכה הארצית.
מבחינה מאקרו-כלכלית, המשמעות ברורה: הגברת כוח הקנייה של תושבי הפריפריה, פיזור נכון יותר של העומסים הכלכליים במשק, צמצום פערי רמת החיים, וחיזוק כלכלי של אזורי הספר בעזרת תחרות בריאה. המודל של נתיבות מציע חזון חדש, לפיו לא חייבים לגור במרכז כדי ליהנות מכלכלה צרכנית יעילה.
מה צופן העתיד: תחזיות ומגמות
לאור התרחבות העיר, מגמות ההגירה מהמרכז והשקעות בתשתיות מסחריות - סביר להניח שהתחרות תעמיק. יותר רשתות ינסו להיכנס לנתיבות, המאבק על הצרכן יחריף, אך קיימים גם סיכונים: עליית מחירי השינוע והעובדים תאתגר את רשתות הדיסקאונט, צפיפות רשתית תוביל אולי ליצירת תיאומים סמויים או קרטלים תמחוריים, ומחסור בשטחים זמינים לסניפים נוספים עלול להאט את הפיתוח.
לצד כל אלה, יש מגמת העמקת הצרכנות הדיגיטלית - השוואת מחירים נרחבת, אפליקציות קופונים, וקנייה מקוונת שמורידה את סף הכניסה לכל שוק קמעונאי.
המלצות לצרכן הדרומי - וגם לזה מהמרכז
לצד הנתונים המרשימים, ההמלצה הברורה: צרכנות חכמה היא לא מותרות - היא הכרח. פזרו את הקנייה - ייתכן שרשת אחת תציע בשר זול, אך רשת אחרת תוביל בירקות. תזמון קניות נכון - ירקות זולים יותר בימי שלישי, בשר בתחילת השבוע, חומרי ניקוי לפי פרסומים. אל תפחדו לנסוע - חיסכון של 200 ש"ח מצדיק לעיתים נסיעה של 25-20 ק"מ, בייחוד אם מדובר ברכישה משפחתית חודשית.
סיכום: פריפריה חזקה - צריכה חכמה
העיר נתיבות מציגה את אחת התופעות המרשימות ביותר בכלכלת הצריכה הישראלית של השנים האחרונות. לא עוד עיר שולית - אלא עוגן צרכני ותחרותי משמעותי, שמחייב גם את הרשתות וגם את הצרכנים לחשוב אחרת.
בעולם שבו ההוצאה החודשית על מזון הולכת ותופסת חלק גדול יותר מתקציב המשפחה, הבחירה היכן וכיצד לקנות יכולה להפוך להבדל בין חנק כלכלי לחיים מאוזנים. וכנראה שהשינוי האמיתי לא קורה בקניון הגדול ברמת גן - אלא במדפי הסופר של נתיבות.
התרעות פיקוד העורף