קומבינת הטונה: המוצר האהוב נעלם מהמדפים בישראל | מבט מבפנים

אבל צעד אחד ימינה, מול מדפי שימורי הטונה, התמונה מתהפכת לחלוטין. דווקא שם, במוצר שאמור לשלב בריאות, נוחות וצריכה יומיומית, בוחר הצרכן הישראלי שוב ושוב בטונה בשמן צמחי סויה או קנולה בעוד שטונה בשמן זית נדחקת לקרן זווית. לא מדובר רק בהרגל צריכה, אלא בתוצאה של תהליך שיטתי שהתרחש בשוק המזון המקומי.

העלמות שקטה מהמדפים

הפתרון? הצפת המדפים בטונה בשמן צמחי, זולה יותר לייצור, עם תמחור אגרסיבי במבצעים קופסאות רביעיות וחבילות משתלמות. טונה בשמן זית נדחקה לשוליים: מדף צדדי, כמות קטנה, וללא פרסום או הנחות מתחרות.

כשהמחיר כבר לא תירוץ

בעבר היה קל להסביר את ההעדפה: קופסת טונה בשמן זית עלתה 50-100 אחוזים יותר, והצרכן הישראלי חיפש זול. אבל בשנים האחרונות המצב השתנה. פערי המחירים הצטמצמו מאוד, לעיתים עד כדי זהות מוחלטת. במבצעי עומק, דווקא טונה בשמן זית נמכרת בזול יותר מהגרסה הצמחית.

ובכל זאת, המכירות לא זזות. הצרכן ממשיך לבחור בשמן צמחי, גם כשהסלוגן של "יקר מדי" כבר לא רלוונטי. זו עדות כואבת לכך שהרגלי צריכה חזקים יותר מהיגיון כלכלי או בריאותי.

---

הבריאות שנעלמה מהשיח

הפרדוקס צורם: כשמדובר בשמן זית בבקבוק אותו מוצר שהציבור משלם עליו עשרות שקלים לליטר כולם מחפשים את הבריא, האיכותי, והקרוב למקור. אבל בשימורי הטונה, שמכילים כמות שמן לא פחותה, פתאום הבריאות נשכחת.

שמן זית הוא מקור מוכח לחומצות שומן חד בלתי רוויות, בריאות ללב ולמערכת הדם. שמן סויה וקנולה אולי ניטרליים בטעמו, אך הם אינם נחשבים בעלי יתרון בריאותי דומה. ובכל זאת, רשתות המזון והמותגים לא טרחו לחנך את הצרכן, אלא להפך: הן דחפו את המוצר הזול, הפשוט, והפכו אותו לסטנדרט הישראלי.

מי הרוויח מהשינוי?

חברות המזון נהנו ממרווח רווח יציב: ייצור זול יותר, מבצעים מתוקשרים, והצרכן מרגיש שעשה עסקה משתלמת. הרשתות לא היו מעוניינות לקדם מוצר יקר יותר עם מרווחים נמוכים, ולכן פשוט דחקו את הטונה בשמן זית מהמדף המרכזי. התוצאה: מה שהיה אמור להיות מוצר בריאותי ומוביל הפך למוצר שולי, כמעט נישתי, שמיועד רק ל"קהל המודע" שמוכן לטרוח ולחפש אותו.

הצרכן הישראלי – שבוי של עצמו

במקום לדרוש איכות, התרגלנו לקבל את המובן מאליו. הצרכן הישראלי התמסר להרגלים ישנים: טונה זה טונה, לא משנה באיזה שמן. אלא שבכך ויתרנו על יתרון בריאותי חשוב, ויותר מכך נתנו ליצרנים ולעורכי המדפים להכתיב לנו את ההעדפה.

שאלה פתוחה: האם אפשר להחזיר את השמן הזית לטונה?

בישראל, ההיפך הוא הנכון וההסבר אינו כלכלי אלא תרבותי ושיווקי. השאלה הגדולה היא האם ניתן להפוך את המגמה: האם הרשתות יבחרו לקדם את הבריא והמקומי, או שהצרכן יישאר שבוי המבצעים וההרגלים? והאבסורד הגדול הוא שהקונים הישראלים רגילים לראות שמוטבע המשפט "נתחי טונה בשמן צמחי" ואפילו ששמן קנולה או חמניות משתייך לשמנים הצמחיים שמצוין על התווית שמן קנולה במקום שמן צמחי הוא מוכר פחות.