הציבור החרדי בישראל עבר בעשור האחרון שינוי צרכני עמוק. אם בעבר נחשב למגזר שמונע בראש ובראשונה מהשיקול הכלכלי ומחפש את המחיר הנמוך ביותר כמעט בכל מוצר, הרי שכיום התמונה שונה לחלוטין.
בעבר הציבור החרדי כמעט שלא הכיר מותגים בין לאומיים בשל סוגיות כשרות. כיום, בזכות מדיניות של יצרנים בין לאומיים שמבקשים לחדור לשוק החרדי, ניתן למצוא כמעט על כל מותג בין לאומי חותמת כשרות מהודרת. מותגים כמו נסטלה, יוניליוור ושטראוס מציעים כיום מוצרים עם כשרות בד"ץ, דבר שאיפשר לצרכנים החרדים ליהנות ממותגים איכותיים מבלי לוותר על הסטנדרטים הדתיים. התוצאה היא פתיחות צרכנית גדולה בהרבה מבעבר והזדהות עם מוצרים יוקרתיים שנתפסים כסמל לאיכות ולא סמל לחטא מיותר.
השינוי אינו נוגע רק למה שקונים, אלא גם לאיך קונים. אם בעבר רוב המשפחות החרדיות נהגו לבצע קנייה חודשית גדולה אחת במרכול המרכזי, הרי שכיום יותר ויותר משפחות מבצעות קניות קטנות ותכופות יותר, לעיתים מדי יום או פעמיים בשבוע. הסיבה לכך נעוצה במבנה המשפחה החרדית ובסגנון החיים הייחודי לה. רבים מהציבור החרדי אינם מחזיקים רכב פרטי, ולכן ההגעה לסופר נעשית ברגל או בתחבורה ציבורית. התוצאה היא פריחה של רשתות אורבניות קטנות ובינוניות בערים צפופות כמו ירושלים ובני ברק, המאפשרות גישה נוחה גם ללא רכב.
תופעה נוספת היא עלייה במודעות לנוחות. בעבר הציבור החרדי הסתפק לעיתים בתנאים בסיסיים, אך כיום הצרכנים מצפים לחוויית קנייה נעימה ונקייה. הסניפים החדשים של רשתות חרדיות רבות מעוצבים היטב, מוארים ומציעים חוויית קנייה מודרנית לכל דבר. הצרכן החרדי של היום לא מוכן לוותר על חוויית קנייה נעימה, גם אם המשמעות היא לשלם מעט יותר. הוא מעדיף סביבה נקייה, שירות אדיב ומוצרים שמסודרים היטב על המדפים. שינוי זה נובע בין היתר מהשפעת הרשתות הכלליות ומהתחרות ההולכת וגוברת גם בתוך המגזר עצמו.
הפערים בין הרשתות נובעים לא רק מהבדלי מדיניות תמחור אלא גם מהבדלים במבנה העסקי. חלק מהרשתות החרדיות פועלות באזורים עירוניים צפופים שבהם עלויות שכירות ותחזוקה גבוהות במיוחד. בנוסף, חלק מהספקים המתמחים במוצרים בכשרות מהודרת גובים מחירים גבוהים יותר בשל הוצאות כשרות, מה שמעלה את מחיר הסל לצרכן הסופי. מצד שני, רשתות גדולות יותר, שלהן מערך לוגיסטי נרחב וקשרים עם ספקים רבים, מסוגלות להוזיל עלויות ולספק מחירים נמוכים יותר לצרכן, כפי שניתן לראות בדוגמה של רמי לוי ואושר עד.
השוואה לשוק הכללי מגלה תמונה מעניינת: שהפערים בין רשתות המזון במגזר החרדי עומדים על כ-21 אחוזים, אבל בשוק הכללי הם מגיעים לעיתים ל-30 ואף ל-35 אחוזים. המשמעות היא שבשוק החרדי קיימת רמת תחרותיות גבוהה יותר, אם כי לא תמיד המשמעות היא שהמחירים עצמם נמוכים. הציבור החרדי קונה תדיר, אך בקניות קטנות, ומסתבר שהקנייה בתדירות גבוהה אינה בהכרח חוסכת כסף, אלא לעיתים אף גורמת להוצאה כוללת גבוהה יותר לאורך זמן.
במבט רחב יותר, התנהגות הצרכן החרדי מצביעה על מגמה חברתית רחבה יותר של שילוב בין שמרנות לערכים מודרניים. מצד אחד ניכרת הקפדה על כשרות ועל צניעות, אך מצד שני קיימת פתיחות למותגים חדשים, מוצרי פרימיום ופתרונות נוחות. השינוי הזה אינו נובע רק מהחשיפה למדיה, אלא גם ממעבר הדורות. הצעירים החרדים של ימינו נולדו לעידן דיגיטלי, הם צורכים תוכן אונליין, עוקבים אחרי פרסומות, מכירים את ההבדלים בין מותגים ויודעים לזהות מתי מנסים למכור להם מוצר יקר שלא באמת מצדיק את המחיר.
התרעות פיקוד העורף