זה לא עוד מרכז קניות, זו כיכר שכונתית פתוחה שמרגישה כמו נשימה תל אביבית רגועה. "פה זה מרכז קטן אבל מדהים", אומרת ענת, תושבת האזור, "יש בו הכל, נגיש, נקי, תחושה של קהילה. אתה יוצא מהבית ומגיע לכאן כמו לסלון מורחב".
היופי של שוסטר מתחיל דווקא מבחוץ. המבנה חד קומתי, פתוח, מרווח. בתי הקפה כמעט כולם מציעים מקומות ישיבה בחוץ, מה שמוסיף שכבה של אווירה: כוסות הקפה על השולחנות, הכלבים שמתמקמים מתחת לכיסאות, צליל הכפיות בכוסות, הכול מתערבב עם רחשי שכונת מגורים רגועה. "הישיבה בחוץ כאן היא משהו אחר", אומרת מיטל, רגע אחרי שנגסה בקראסון, "זה מרגיש כמו חו"ל קטן. אתה יושב בכיף, בלי רעש ובלי המולה של קניון".
המרכז, שמתאים במיוחד למי שיש לו כמה סידורים, מציע פתרון מושלם למי שלא רוצה להידחק למתחם סגור ורועש. "אם יש לכם רשימה של קניות ואתם רוצים גם רגע לנשום או לשבת על אספרסו, זה המקום", אומרת תמר תושבת ותיקה בשכונה, "הכול נגיש, הכול ליד, והכול בקצב הנכון". החניה הרחבה ברחובות מסביב הופכים את ההגעה לפשוטה במיוחד, גם בשעות הבוקר העמוסות.
במרכז עצמו החיים מתערבבים כמו בשוק קטן ואלגנטי. אנשים נכנסים ויוצאים מהסופר עם שקיות של קניות מהירות. מעדניה חלום של טבע מציעים גבינות שאנשים מגיעים אליהם במיוחד, ופיצה פינו היא כבר מוסד. "המשולש פה הוא המקום של הילדים שלי", צוחק רז, תושב השכונה, "ומקום מפגש לכל ההורים של השכונה שבאים לחפש את הילדים".
בין חנויות האופנה כמו טוטסי, נעלי עמנואל, בוטיק לה וי, מיס לגוט, דלתא ורעומה, משוטטים תושבים שמבקרים כאן כבר עשרות שנים. "יש פה מבחר חנויות מעניין", אומרת תמר, "זה לא קניון שמרגיש תעשייתי. יש בו נשמה". בבתי הקפה אפשר לראות את "הפרלמנטים" של השכונה: קבוצות של ותיקי רמת אביב שמתיישבים מדי בוקר באותו שולחן קבוע, מחליפים חדשות, מתווכחים על פוליטיקה או על כדורגל וצוחקים בקול. "זה חלק מהקסם של המקום", אומר אחד מהם בחיוך, "החיים עוברים פה לאט יותר".
התרעות פיקוד העורף