הרחוב התעורר בהדרגה לקראת עוד יום שוקק, כאשר אפילו בשוק התקווה הסמוך, ששומר על המורשת ועל האותנטיות, העבודה בדוכנים ובחנויות עדיין היתה בהילוך ראשון.
"זה מחזיר אותי לילדות": הטעם שלא השתנה
"בכל פעם שאני עובר דרך שכונת התקווה, אם בצהריים ואם בבוקר, אני לוקח לפחות שלוש פיתות עיראקיות הביתה, כי אני יודע שהפיתות האלה הן עבודת יד, טעימות, פריכות ואורגינליות", סיפר עוד יהושע המתגורר במרכז תל אביב – "זו מאפייה אותנטית מדור לדור ועם נוסטלגיה. מוציאים לי הפיתות החמות מהטאבון. גם היו פעמים שפינקו אותי עם פיתה עיראקאית אורגינלית, שזה אומר עם ממרח 'חוואייג'".
המתכון שהגיע מבגדאד ונשמר מאז 1957
לא רק עיראקים
שינוי בולט נוסף הוא שלמאפיה מגיעים לקוחות רבים שאינם מקרב משפחות יוצאות עיראק. "מגיעים לכאן מכל העדות ויש גם דור חדש והרבה מגיעים בימי שישי לקנות לאפות למנגלים שהם עושים בחצרות בתים ובפארקים. גם אריתראים התחברו ויש גם ערבים שבאים במיוחד. במשך שנים, היו תיירים שבאים לשכונת התקווה וטועמים, אבל כבר אין תיירות מחו"ל והמכירות ירדו", הם מסבירים.
"הטאבון הוותיק הוא דרך חיים": האנשים שמאחורי הלאפות
במאפיה גם עובדים בני הדור השלישי, שממשיכים את המורשת. אומנם המחיר של הלאפה, שעומד על חמישה שקלים, גבוה למעלה מפי-3 לעומת מחיר הפיתה, שנמכרת בכשקל וחצי, אבל ללאפה המסורתית והענקית אין עבור רבים תחליף והיא כבר הפכה למותג, שמתמזג בקיבוץ הגלויות של המטבח הישראלי לדורותיו.
התרעות פיקוד העורף