במשך שני עשורים התרגלנו לדבר על המסחר הדיגיטלי כעל מהפכה מתמשכת. שיעור הקניות ברשת זינק מ־2% בלבד בתחילת שנות ה־2000 לכמעט רבע מכלל הקניות הקמעונאיות בעולם. הסמארטפונים האיצו את התופעה כשאפשרו לנו גישה לחנויות ניידות שנמצאות בכיס שלנו, ורכישת בגדים, אלקטרוניקה ונעליים עברו באופן מסיבי לאינטרנט כשחברות שידעו לאמץ נוכחות דיגיטלית הובילו באופן בולט על כל השאר.
מנקה מסביר כי מאז הקורונה, נוכחות אונליין כבר איננה יתרון תחרותי אלא הכרח בסיסי. "עד 2019, עצם העובדה שחברה ידעה לפתח אתר ולשלב בין ערוצים נתנה לה יתרון מסוים. אחרי המגפה – זו כבר דרישה בסיסית. מי שאין לו אתר פשוט נשאר מאחור".
המספרים מדברים בעד עצמם: כיום כמעט 25% מהקמעונאות העולמית מתבצעת אונליין, ובתחומים כמו אופנה ואלקטרוניקה זה כבר מעל 50%. לעומת זאת, מזון, תרופות או רכישות יקרות כמו רכב וריהוט עדיין נעשים ברובם בחנויות. "התחזיות שלנו מ־2014 התממשו במלואן", מזכיר מנקה. "אז כתבנו שהסמארטפון יהפוך להיות קניון אישי בכיס. היום, שלושה מכל ארבעה רכישות אונליין נעשות באמצעות הנייד – וזה מראה שהגענו לבשלות מלאה".
עבור הקונים, פירוש הדבר הוא שהמחירים והמגוון באינטרנט יושפעו הרבה יותר ממצב הכלכלה הכללית ופחות מ"קסם הדיגיטל". בתקופת שגשוג נראה שוב מבצעים והשקעות גדולות בחוויית משתמש, בתקופות מיתון, גם הענקיות הדיגיטל יצמצמו כנפיים. עבור עסקים קטנים, המשמעות ברורה: נוכחות ברשת כבר אינה בונוס, אלא תנאי קיום. חנות שכונתית שאין לה אתר מכירה – פשוט נעלמת מהמשחק. "אחרי עשרים שנה של מהפכה, המסחר הדיגיטלי הוא לא העתיד. הוא ההווה. מכאן ואילך הוא יעלה ויירד יחד עם הכלכלה כולה".
התרעות פיקוד העורף