למעשה, זה תיק הגירושין הגדול ביותר שנדון אי פעם בבריטניה. אך יותר מכך, טוענים עורכי דין, הפסיקה הזו תעודד מספר גדול עוד יותר של "תיירי גירושין" - המחפשים תשלומים נוחים יותר, להגיע לאנגליה, ותבסס את המוניטין של לונדון כבירת הגירושין של העולם.
הפרס על הגשת תביעה בלונדון יכול להיות משתלם ביותר - לפחות עבור מחצית מזוג פרוד. מערכת המשפט האנגלית מושכת לצד החלש מבחינה כלכלית משום שהיא מתמקדת בחלוקת עושר זוגי משותף שווה בשווה, גם אם אחד מבני הזוג היה המפרנס העיקרי.
הגישה שונה מזו שבסקוטלנד ובמדינות אירופאיות רבות, שבהן הפיצויים הכספיים הרבה פחות נדיבים ודמי המזונות מוגבלים לעתים קרובות לכמה שנים, עם ציפייה ששני הצדדים יהפכו לעצמאיים כלכלית.
הפערים יכולים אף לגרום ל"מירוץ" להגיש בקשה לגירושין: בן הזוג החלש מבחינה כלכלית מבקש להגיש באנגליה, בעוד שהמפרנס העיקרי מעדיף סמכות שיפוט אחרת.
הייל צופה כי בעלים בינלאומיים או גולים רבים שהתגרשו בתחומי שיפוט שאינם מתעקשים על גילוי פיננסי מלא - למשל, כאשר לא ניתן לחלק נכסי משפחה המוחזקים בחברות, נאמנויות או פנסיות - עשויים כעת להתמודד עם התדיינות משפטית נוספת בלונדון גם לאחר שניתן צו "סופי" בחו"ל.
"אם אישה - וכמעט תמיד מדובר באישה - יכולה לעמוד במכשולי השיפוט ולהגיש תביעה באנגליה... החוק ברור כעת", אומר הייל. "אם יש להם טיעון טוב שניתן לטעון לקבלת חלק נוסף מהנכסים, גם לאחר גירושין מלאים במקום אחר, הם יורשו להביא את תביעותיהם בפני שופט אנגלי".
לכן, בעוד ששיעורי הגירושין הארציים באנגליה קרובים לרמתם הנמוכה ביותר מזה למעלה מ-50 שנה, על פי הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה במדינה, עורכי דין בלונדון המטפלים בתיקים מורכבים ובעלי הון עצמי גבוה אומרים שהם עסוקים יותר מתמיד.
אך עלייתה של לונדון כבירת הגירושין של העולם מגיעה עם עלויות גדולות יותר. מבקרים מצביעים על העומס שמקרים מתוקשרים אלה מפעילים על המערכת המשפטית שכבר מתוחה. יתרה מכך, האם לונדון באמת צריכה להתערב בהחלטות משפטיות שמתקבלות במקומות אחרים?
נתיב עבור אלו שהתגרשו בחו"ל להגיש תביעות לסעד כספי באנגליה ובוויילס פתוח מאז 1984, במסגרת חלק ג' של חוק הליכי נישואין ומשפחה. זה מאפשר לגרושים להגיש תביעה בלונדון אם הם יכולים ליצור קשרים מספיקים לבריטניה ולהוכיח שהתוצאה בחו"ל לא הייתה הוגנת. אבל רק בתחילת שנות ה-2000 לונדון באמת ביססה את המוניטין שלה כ"בירת הגירושין" של העולם.
מאז, נקודת המוצא של בתי המשפט בחלוקת נכסים הייתה לחלק אותם שווה בשווה, תחת מה שנקרא עקרון "קנה המידה של שוויון". שופטים יכולים, ואכן סוטים, מעמדה זו, אך רק עם "סיבה טובה". בנוסף לחלוקה שווה של נכסים, בתי המשפט באנגליה היו מוכנים גם להעניק צווי מזונות מתמשכים. חוק ענייני נישואין משנת 1973 מחייב את בתי המשפט לשקול את רמת החיים שנהנתה ממנה המשפחה לפני פירוק הנישואין.
סכומים מדהימים כאלה עלולים להתגמד מול מקרה פוטנין. נטליה פוטאנינה קיבלה כ-40 מיליון דולר מבתי המשפט הרוסיים כאשר התגרשה מבעלה לשעבר, המיליארדר, ולדימיר פוטאנין בשנת 2014. לפני שבע שנים היא הגישה תביעה באנגליה, בטענה כי ההסדר הרוסי אינו צודק משום שהוא לא ענה על צרכיה בהתחשב באורח החיים שנהנתה ממנו במהלך נישואיה.
היא טענה כי היא זכאית לכ-6 מיליארד דולר, כולל הון הקשור בנאמנויות ובחברות שבעלה לשעבר הוא הבעלים המיוחס להן. לאחר מאבק שיפוט ממושך, בית המשפט לערעורים פסק כי היא אכן יכולה להגיש את תביעתה בלונדון, מכיוון שיש לה "קשר אמיתי ומשמעותי" לאנגליה.
אך בית המשפט לערעורים לא הסכים, והדגיש כי פוטאנינה התגוררה בבריטניה לאחר שקיבלה אשרת משקיע ורכשה נכס בלונדון בשנת 2014. בפסיקתו אמרו השופטים כי כהן "גיבש דעה שלילית לגבי המוטיבציה של האישה להתגורר במדינה זו, כלומר על מנת להגיש תביעה לסעד כלכלי", אך "מסקנה זו אינה הוגנת כלפי האישה, ואף אינה מבוססת".
מכשול חמור יותר הוא אכיפה. כיצד יובטח התשלום במקרה פוטנין אינו ברור, בהתחשב בכך שהבעל הוא רוסי ונתון לסנקציות בריטיות בשל קשריו לקרמלין. גורייט אומר בעניין זה "גם אם היא תזכה בפרס של מיליארד ליש"ט, האתגר האמיתי הוא אכיפה. במצבים אלה, צווים אנגליים יכולים בסופו של דבר להיות... קשים למימוש".
בתי המשפט אומרים כעת "אם יש לך יכולת השתכרות עליך לחזור לעבודה בהקדם האפשרי", אומר וייזמן. גם בתי המשפט באנגליה מייחסים משקל הולך וגובר להסכמי ממון, ומציעים הגנה רבה יותר לצד החזק יותר מבחינה כלכלית. למרות זאת, מעט תחומי שיפוט אחרים, אם בכלל, מתקרבים לאנגליה.
מקרה זה מעלה שאלות גדולות יותר עבור גורייט, כמו האם יש לבחון מחדש את החוק? האם יש להעלות מכשולים בתחום הסמכות השיפוטית? הוא ממשיך: "אם היינו שואלים אדם מן השורה, הוא אולי ימצא את זה מוזר שאנגליה מאפשרת לאנשים להגיש תביעה לאחר גירושין, כאשר לנישואין עצמם אין קשר ממשי לכאן".
הערעור העולמי המתמשך של לונדון ספג ביקורת, לא מעט לאור עיכובים משמעותיים בתיקים רגילים. בתי המשפט לענייני משפחה, כמו חלק ניכר ממערכת המשפט באנגליה, סובלים מהמתנות ארוכות. נתונים רשמיים שפורסמו השבוע הראו עלייה במשך הזמן שזוגות צריכים להמתין כדי לסיים גירושין. הזמן הממוצע מהגשת בקשה לצו מותנה עומד על 41 שבועות, קרוב לשיא.
התרעות פיקוד העורף