בניו יורק טיימס גוללו את סיפור חייו המדהים וסיפרו כי הדרך שלו מסאדבורי לפיטסבורג הייתה מטאורית. ב-1985 הוא כבר ניהל את האיגוד באונטריו, שם ארגן שביתה כלל מחוזית וחילוץ דרמטי של יצרן פלדה - שהסתיים בבעלות איגודית של 60% מהחברה. הוא דחף מנהיגים זקנים ולבנים לפרישה מוקדמת ופתח את הדלתות לנשים ולמהגרים. ב-1991 הפך למנהל לאומי, שנתיים אחר כך עבר לפיטסבורג כמזכיר-גזבר, וב-2001 הגיע לפסגה: נשיא איגוד עובדי הפלדה האמריקאי.
למרות שניהל משא ומתן עם טייקוני התעשייה ונשיאים, ג'רארד לא שכח מאיפה הגיע. על קיר משרדו תלה תמונה של עצמו כצעיר, נדחף על רכב על ידי שוטר במחאת עבודה. "אני לא העיפרון החד ביותר בקופסה", אמר לוול סטריט ג'ורנל ב-2001. "אבל התפקיד שלי הוא לעמוד מול העובדים. נולדתי למשפחת איגוד, זה כל מה שאני יודע".
ג'רארד הלך לעולמו ביום ראשון בסאדבורי, באותה עיר שבה התחיל הכל כעובד מפעל בן 18. איגוד עובדי הפלדה האמריקאי הודיע על מותו, אך לא פרסם את סיבת הפטירה או מקום מדויק. הוא הותיר אחריו את אשתו סוזן, שתי בנות, אח, שתי אחיות ושלושה נכדים - ואיגוד של 1.2 מיליון חברים שהוא בנה במו ידיו.
התרעות פיקוד העורף