האיש שעזב קריירה בטוחה כדי למכור באבל טי - והפך לאימפריה

---

הילד מהכפר שהבין מוקדם את כוחו של כסף

ברי גדל באזור כפרי סמוך למלבורן, אוסטרליה בבית "בלי הרבה כסף", כך סיפר ל-CNBC. כבר בילדותו ניסה ליזום ולייצר הכנסה מעבודה בחוות ועד מכירת עצי חג המולד. "נולדתי עם דחף פנימי לעשות כסף", סיפר. "הייתי מונע מהאפשרויות שהוא מעניק ומהעצמאות שהוא יוצר".

בגיל 19, בעוד חבריו התמקדו בלימודים ובחיי חברה, הוא "הסתנן" למצגת ייעודית לבוגרי אוניברסיטה והציע לחברת משאבי אנוש לעבוד עבורה בחינם. המהלך השתלם: הוא קיבל התמחות קיץ שהפכה למשרה מלאה במקביל ללימודיו האקדמיים.

הוא סיפר: “הצלחתי לגרום לזה לעבוד בכך שלמדתי בלילות ובסופי שבוע כדי להשלים את התואר, ועד שסיימתי כבר היו לי בערך שלוש שנות ניסיון תאגידי”. בשנות ה-30 לחייו מילא תפקידי ניהול בכירים באוסטרליה, לונדון, סינגפור ודרום קוריאה. אבל אחרי שני עשורים בזירה התאגידית הוא התחיל לחפש שינוי.

התור בקניון ששינה הכול

ב-2011, במהלך ביקור בקניון בסינגפור, הבחין ברי בתור ארוך מחוץ לחנות קטנה. סקרנותו הובילה אותו להצטרף וכך נחשף לראשונה למותג גונג צ'ה. מה שתפס את עינו לא היה רק הביקוש, אלא המודל העסקי: הכנה מהירה, חנויות קטנות עם כוח אדם מצומצם, וחומרי גלם פשוטים. הוא ראה בזה שילוב שמרמז על רווח גבוה. "לא ידעתי כלום על תה בועות, אבל מנקודת מבט פיננסית הבנתי שזה חייב להיות עסק רווחי במיוחד", סיפר.

ברי החל לבצע בדיקות עצמאיות: רכש עשרה משקאות מובילים לטעימה, ביקר בסניפים שונים ובחן את תנועת הלקוחות. כשהחליט שהוא רוצה להיכנס – נתקל בקושי ליצור קשר עם הנהלת החברה. ברי החליט לטוס ישירות לטייוואן ולהופיע בדלת מטה החברה. שם פגש את המייסד, והשניים חתמו על הסכם שהפך את ברי לזכיין־על. הוא השקיע כ-2.5 מיליון דולר מחסכונותיו והביא את הרשת לשוק החמישי שלה בדרום קוריאה. משם הוביל את ההתרחבות הגלובלית.

מחצי מיליון דולר למיליארד שאיפות

לפי מסמכים שנבדקו על ידי CNBC, בשנת 2024 רשמה הרשת מכירות מערכתיות של יותר מ-500 מיליון דולר. לדברי ברי, הלקח המרכזי ליזמים הוא פשוט: "כשאתה מתחיל, אתה חושב שאתה חייב להמציא את הנורה הבאה או את הגלגל הבא. אבל האמת רחוקה מזה. צריך לזהות משהו עם פוטנציאל ולעשות אותו טוב יותר, או בצורה אחרת".

לפי CNBC הסיפור של ברי מדגיש מגמה רחבה יותר בכלכלה הגלובלית: יזמים שמזהים מודלים קיימים עם רווחיות גבוהה ומבצעים להם סקיילינג בינלאומי, במקום להמציא מוצר מהפכני מאפס. בעולם שבו טרנדים קולינריים הופכים לאימפריות של מאות מיליוני דולרים, לעיתים ההזדמנות לא נמצאת בחדרי הדירקטוריון, אלא דווקא בתור אקראי בקניון.