על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס", מה שנראה תחילה כפתרון תקציבי נוח הפך לסערה גדולה. המגזר העסקי חש מותקף וסומן, ובעלי נכסים רבים נותרו זועמים ומבולבלים לאחר שקיבלו הודעות כי ייאלצו לשלם. התגובות החריפות עוררו דאגה רבה אצל הוקול, שציינה בראיון כי "השקת התוכנית הייתה יכולה להיות טובה הרבה יותר", והוסיפה כי דרשה מממדאני לתקן את הליקויים בהקדם.
המס החדש צפוי להכניס לקופת העירייה מאות מיליוני דולרים בשנה. הוא יחול בשלב הראשון על דירות שמשמשות כבית שני ששוויון מוערך במעל מיליון דולר, ועל בתים פרטיים בשווי שוק של מעל 5 מיליון דולר. בעיה מרכזית בהשקת המס הייתה היעדר מנגנון פשוט לזיהוי האם הנכס משמש כדירת מגורים עיקרית. העירייה העריכה שכ-17 אלף נכסים יחויבו במס, אך רבים מהם נמצאים בבעלות חברות, מה שמקשה משמעותית על זיהוי הדיירים בפועל.
כדי לעמוד בדרישות החוק, פרסמה העירייה מאגר נתונים הכולל כמיליון נכסים ש"עשויים להיות כפופים" למס. הפרסום הזה, לצד חגיגותיו של ממדאני ברשתות החברתיות, עוררו זעם ציבורי. למרות שהעירייה הבהירה כי רוב הנכסים ברשימה כלל לא יחויבו, מנהיגים עסקיים טענו כי המהלך מחזק את התחושה שהממשל "עושה דמוניזציה להצלחה".
במקביל, כ-17 אלף בעלי נכסים קיבלו מכתבים מוקדמים מהצפוי הדורשים מהם לספק הוכחות למגורי קבע כדי לזכות בפטור. הדבר הוביל לתביעה שהגיש רנדי מסטרו, בכיר לשעבר בעיריית ניו יורק. התביעה אינה תוקפת את המס עצמו, אלא את אופן יישומו החפוז והמבולבל. שופט בית המשפט אף הוציא צו מניעה זמני נגד המהלך, שעליו מיהרה העירייה לערער.
בעוד העירייה ממשיכה לקדם את החלת המס, חברי מועצת העיר מתחו ביקורת נוקבת על היעדרותם המכוונת של נציגי העירייה מדיון פומבי בנושא. כפי שעולה מדיווחי ה"ניו יורק טיימס", נותר כעת לראות האם היישום הבעייתי יהפוך לנטל פוליטי מתמשך עבור ממדאני, שממשיך להגן בחירוף נפש על מדיניותו חרף הביקורת החריפה על חוסר ניסיונו הניהולי.
התרעות פיקוד העורף