לדבריו, המחיר הזה צפוי להופיע ישירות בתקציב. צרפת מתכננת להנפיק ב-2027 חוב לטווח בינוני וארוך בהיקף של 340 מיליארד אירו, בניכוי רכישות חוזרות. הוצאות שירות החוב צפויות להגיע ל-72.9 מיליארד אירו, לעומת 62.6 מיליארד אירו השנה. מדובר בתוספת של כמעט 16.5%.
כאן נמצא החשש המרכזי: המשבר אינו מתבטא ביום אחד, אלא נכנס לתקציב בהדרגה. "איגרות ישנות שנלקחו בתנאי ריבית נוחים מגיעות לפירעון, ובמקומן צריך להנפיק חוב יקר יותר. ההתייקרות נכנסת לתקציב בהדרגה. היא עלולה לחייב העלאות מסים או צמצום השקעות דווקא כשהמשק זקוק לתמיכה, לפגוע בצמיחה ובהכנסות המדינה ולהקשות עוד יותר על צמצום החוב".
השאלה הרלוונטית לישראל היא מה ניתן ללמוד מהמקרה הצרפתי. שילוב של הוצאות ביטחון גבוהות, הבטחות בחירות וקושי לגבש מדיניות תקציבית עקבית עלול לייקר גם את המימון של ישראל. אין צורך להגיע להיקף החוב הצרפתי כדי להרגיש את המחיר: אשראי עסקי עלול להתייקר, השקעות עשויות להידחות, וחלק גדול יותר מתקציב המדינה יופנה לתשלומי ריבית במקום לשירותים ציבוריים.
לצד הסיכונים, עליית התשואות יוצרת גם שינוי בשוק החיסכון. במשך שנים רכיב האג"ח תרם מעט יחסית לתשואה, בגלל סביבת הריבית הנמוכה. כיום, רכישת איגרות בתשואות גבוהות יותר יכולה לשפר את בסיס התשואה העתידי של פוליסות חיסכון, קופות גמל להשקעה ומסלולים כלליים.
פלוטינסקי אומר כי "בשוק החיסכון, עליית תשואות יכולה לפגוע בשווי האג"ח הקיימות, ובמקביל לשפר את נקודת הכניסה להשקעות חדשות". לדבריו, אם העלייה בתשואות תיבלם ובהמשך הן ירדו, עשויים להתווסף גם רווחי הון למשקיעים.
עם זאת, התוצאה אינה מובטחת. היא תלויה בהרכב המסלול, באיכות האג"ח, במשך החיים שלהן, בחשיפה למניות ולמטבע ובדמי הניהול. בנוסף, אין ודאות שהתשואות כבר הגיעו לשיא, ולכן גם מסלולים כלליים עדיין חשופים לתנודתיות.
הוא מסכם כי המקרה הצרפתי מזכיר כי היכולת לגייס חוב היום אינה מבטיחה שהחשבון יהיה נוח מחר. עבור ישראל, הלקח המרכזי הוא שהכרעות תקציביות שנדחות אינן נעלמות. הן חוזרות דרך הריבית, דרך הגירעון ודרך האפשרויות המצטמצמות של הממשלה בשנים הבאות.
התרעות פיקוד העורף