בשנים האחרונות הפכו מפגינים בני דור ה־Z לכוח פוליטי משמעותי שהוביל להפלת ממשלות בבנגלדש, נפאל, פרו ומדגסקר, ועומד מאחורי מחאות ענק בהודו. כעת גם צעירים בצרפת ובמדינות נוספות באירופה יוצאים לרחובות בזעם, אך בניגוד לבני גילם מחוץ למערב, כוחם הפוליטי מוגבל משמעותית מכיוון שהם מהווים קבוצה דמוגרפית הולכת ומתכווצת ביבשת מזדקנת.
בעוד שצעירים זקוקים להשקעה בחינוך, שוק עבודה חזק ודיור בר־השגה, בני 65 ומעלה מעדיפים קצבאות פנסיה נדיבות, שמירה על ערך הנדל"ן שלהם ואינפלציה נמוכה, גם במחיר של אבטלה גבוהה יותר. ככל שחלקם של המבוגרים באוכלוסייה גדל, השפעתם הפוליטית מתרחבת והם מעצבים את המדיניות לטובתם, תופעה שוולנדאס מכנה גרונטונומיה, קיפאון כלכלי המתוחזק באופן דמוקרטי.
הנתונים בשטח ממחישים את עומק המשבר. בצרפת אבטלת הצעירים עומדת על כ־20 אחוזים, צמיחת התוצר צנחה לאפס ברבעון השני של השנה, והוצאות הפנסיה שואבות כרבע מכלל ההוצאה הציבורית. בספרד, אחת המדינות המזדקנות באירופה, אבטלת הצעירים חוצה את רף ה־22 אחוזים.
מחירי הדיור זינקו בקצב מהיר בהרבה מהשכר, מה שהעשיר את הדור המבוגר אך הותיר צעירים רבים להתגורר עם הוריהם בשנות ה־30 לחייהם, והוביל למחאות שתרמו להחלטת ראש הממשלה פדרו סנצ'ס להכריז על בחירות חדשות. בבריטניה אבטלת הצעירים עומדת על כ־16 אחוזים, אך עלויות הדיור בלונדון וסביבתה גבוהות, בעוד המדינה מחויבת למנגנון המבטיח שהפנסיות יעלו מהר יותר מהשכר.
לפי הניו־יורק טיימס, ידם של המבוגרים נותרת על העליונה מכיוון שהמוסדות הפוליטיים מתייצבים לצידם. פרופסור קווין ארסנו ממכון סיאנס־פו בפריז מציין כי למפלגות ולאיגודי עובדים יש תמריץ להגן על המבוגרים, המהווים את רוב חבריהם ובוחריהם. בנוסף, חוקרת מבית הספר לכלכלה של לונדון, לאורה סרה, מצאה כי אנשים בגיל העבודה חוששים שייאלצו לתמוך כלכלית בהוריהם אם הפנסיות יקוצצו. כך, בזמן שצעירים בצרפת חסמו בשבוע שעבר בתי ספר במחאה על הזנחתם, מיהרו המחוקקים במדינה לאשר בראש ובראשונה את שימור הטבות המס לפנסיונרים.
התרעות פיקוד העורף