"אנחנו עומדים היום יותר מתמיד, כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, בפני אתגרים גדולים. זוהי תקופה גורלית לעם ישראל ולכלכלה. אנחנו בבעיה תקציבית גדולה, ניאלץ להילחם כנגד הממשלה שתרצה להעלות מסים ולהגדיל את העלויות למעסיקים. ביחד עם החטיבות השונות של איגוד לשכות המסחר אלחם ככל האפשר למען החברים", אמרה ישראלה שטיר־אינשטיין, בעלים ונשיאת קבוצת שטיר לכנסים ותערוכות וסגנית נשיא לשכות המסחר בישראל, שהודיעה לאחרונה על התמודדותה לתפקיד נשיאת איגוד לשכות המסחר, לאחר שאוריאל לין, הודיע על פרישתו לאחר 22 שנות כהונה.
הבחירות אמורות להיערך ב־9 באפריל, את הנשיא יבחרו בעלי עסקים, מנכ"לים ויושבי ראש של חברות, החברים באיגוד. נכון לכתיבת שורות אלה, המתמודדים הנוספים לתפקיד הם אמיר שני (מנכ"ל ובעלים של חברת עמית עמילות מכס, המכהן כסגן נשיא איגוד לשכות המסחר) ושחר תורג'מן (יו"ר קבוצת בריל, המכהן כיו"ר התאגדות רשתות המסחר בלשכת המסחר).
"כשאני עושה משהו, אני עושה אותו עם כל הלב, כל המרץ וכל האנרגיה", היא אמרה. "ראיתי שאני יכולה לתרום הרבה בלשכה. אני מכירה את פעילות הלשכה, אני אוהבת התמודדויות ואני רוצה לקדם. אני חושבת שאני מסוגלת, וגם חושבת שהגיע הזמן שאישה תעמוד בראש ארגון כזה. הלשכה בימים של אוריאל לין, שיש לי הרבה כבוד אליו, פעלה בהרבה תחומים. בין היתר פעלה באופן מאוד אינטנסיבי להפחתת מס חברות, הצלחנו להפחית אותו לרמה של 25%. כמו כן, עד השנים האחרונות בתקופות של מלחמות קודמות במדינת ישראל - ויש לנו מדי פעם כאלה - הפיצויים לעסקים היו רק לתעשייה. משום מה בממשלה החליטו שלמפעלי תעשייה מגיעים פיצויים ולענפי המשק האחרים, כגון נותני שירותים ויבואנים, לא מגיע. הצלחנו לגרום לכך שגם בעלי עסקים אחרים יקבלו פיצויים".
על הפרק, היא אמרה, ישנם נושאים נוספים הזקוקים לטיפול. "הייתי רוצה למשל לטפל בארנונה, שהיא גבוהה ונטל כבד על עסקים. צריך לטפל גם בהורדת המס על משיכות דיוודנדים (המדינה רק תרוויח מזה), צריך לבטל כל מיני רגולציות מיותרות שעדיין קיימות. אני גם חושבת שיש בארץ בעיה של תביעות ייצוגיות, מישהו צריך לבלום את זה".
שטיר־אינשטיין אופטימית לגבי סיכוייה. "אני מאמינה שיש לי סיכוי להיבחר", היא אמרה. "אני מכירה הרבה מאוד חברי לשכה, מקווה שייתנו בי את האמון כדי שאפעל הכי טוב לטובתם. אני לא רוצה להפסיד, מקווה שאצליח, אבל גם אם זה לא יקרה - אני חייבת לעצמי את החלום הזה ומקווה שאזכה בו. אני גם מקווה שהמלחמה תיגמר, שהחטופים יחזרו בשלום, ושתבוא עלינו ממשלה שתדע להעריך את האנשים שחיים כאן, עובדים כאן ונלחמים, ולא רק את אלה שלא תורמים".
שטיר־אינשטיין מכהנת כיו"ר ועדת עבודה באיגוד לשכות המסחר וחברה בוועדת הסברה, מייצגת את האיגוד בנושאים שונים בוועדות בכנסת ובמשרדי הממשלה, משמשת כמנטורית לסטודנטים בוגרים ועוזרת בהכוונה מקצועית. היא גם חברה באספה הכללית ובחוג הידידים של בית החולים שיבא תל השומר, חברה באגודת הידידים של ארגון פצועי צה"ל, אגודת הידידים של אוניברסיטת חיפה ותיאטראות הקאמרי, בית לסין והאופרה הישראלית. כששואלים אותה על האתגרים המהותיים העומדים בפני עסקים בימים אלה של מלחמה, היא מחלקת זאת לשניים.
גם העסק שלה, קבוצת שטיר, העוסקת כאמור בייזום ובארגון תערוכות מקצועיות וכנסים, נמנית עם העסקים שנפגעו מהמלחמה. "העסק שלי מושפע מאוד מהמצב", היא אמרה. "מאז אוקטובר אנחנו לא יכולים לעשות כלום. לתערוכות שלנו היו מגיעים גם הרבה אנשים מחו"ל, אבל אי־הפעילות שלנו לא קשורה במקרה הזה לחו"ל. באוקטובר־נובמבר־דצמבר היו אמורות להיות לנו תערוכות מוכנות שכבר עבדנו עליהן. תערוכה זה משהו שאת עובדת עליו שנה מראש. אנשי מכירות מוכרים את התערוכה, אוספים לקוחות, מתכננים את הביתנים שלהם, עושים פרוספקטים, עובדים על פרסום, מזמינים מבקרים. כל העבודה כבר נעשתה כדי שהאירועים האלה יתקיימו. ואז בעצם פרצה המלחמה ואי אפשר היה לקיים כלום, לא כי לא רצינו, אלא כי בהתחלה היו הגבלות על התקהלויות".
"את לא יכולה לקיים תערוכה או כנס בהנחיות כאלה שלא יהיו יותר מ־500 או 1,000 איש. תערוכה זה משהו גדול, יש אירועים של 5,000, 8,000, וגם 12 אלף איש. גם היום אי אפשר לקיים תערוכות כאלה. אנשים במילואים, חברות במילואים, אין מצב רוח. קרה אסון למדינה. חלק גדול מהכנסים והתערוכות שלנו דחינו ליוני, לספטמבר. יש כאלה שנדחו בשנה, ויש לנו כנס שאמור להתקיים במרץ".
היום, 9 בפברואר, מציינים את יום המשפחה. את קבוצת שטיר ממנכ"ל גיל שטיר, בנה של ישראלה. "מאז שגיל ממנכ"ל את החברה, אני מתעסקת רק בכספים והשקעות. כמובן איפה שהוא צריך את העזרה שלי, אני נותנת, אבל זה לפי הדרישה שלו. אנחנו חושבים יחד, משתפים פעולה, גם עכשיו עובדים יחד על הפיתוחים והיזמויות השונים".
מאז פרוץ המלחמה, בגלל עמדותיה העוינות של טורקיה כלפי ישראל והמתיחות בין שתי המדינות, נשמעות קריאות רבות להחרים את התוצרת הטורקית. "בדצמבר שעבר הייתי במשלחת מטעם לשכת המסחר בטורקיה, היינו אורחי איגוד היצואנים הטורקי", אמרה שטיר־אינשטיין. "הם אירחו אותנו מאוד יפה כדי לקדם עסקים, עשו שם עבודה ענקית על קידום עסקים. אבל אם את שואלת אותי, הכרזה להחרים את טורקיה צריכה להיאמר. לקרוא להחרים זה נכון, בדיוק כמו שצריך להחרים עכשיו מה שאנחנו מייבאים מדרום אפריקה. הם צריכים להבין שהם לא יכולים לעשות איתנו מה שהם רוצים. מצד שני, בסופו של דבר עסקים חזקים יותר ממלחמות. ביחסי מסחר, אם שני הצדדים מרוויחים מזה, אז יש אינטרס של שני הצדדים להמשיך ולקיים את זה".
התרעות פיקוד העורף