המטרה המוצהרת של החוק היא להגן על הציבור הלא מקצועי מפני המלצות מסוכנות וניגודי עניינים מצד משפיענים, יועצים ללא רישיון ודמויות אנונימיות בקבוצות פייסבוק. "הכוונה אולי מובנת, אך הדרך שגויה ומסוכנת", מסביר הראל. "השאלה הגדולה היא על מי שומרת הרגולציה? האם באמת על האזרח הפשוט או שמא על בעלי הרישיון והאינטרסים המוסדיים?".
קולדן מוסיף כי "אנשים שואלים כל יום: איפה כדאי לשים 100 אלף שקל? מה לעשות עם חצי מיליון? איך לנהל שני מיליון?, ונתקלים בשלל תשובות, חלקן אחראיות, אחרות פחות. הבעיה איננה בעצם השאלות, אלא באמונה התמימה שהתשובות נקיות מאינטרסים. אך מה שמדאיג יותר הוא הפתרון שמציעה הרשות: לסתום פיות במקום לפתוח עיניים".
הראל טוען שהחוק הוא מתנשא ומפספס את התמונה המלאה. "נכון, יש סכנות בשיח הפיננסי הפתוח, אבל אותו שיח הוא גם קרקע פורייה ללמידה, לשאלות טובות, להתפתחות של ידע עצמאי. מי שבאמת רוצה להגן על הציבור צריך להשקיע בחינוך. ללמד ניתוח ביקורתי, להבין אינטרסים, להכיר מודלים כלכליים בסיסיים, לדעת מהי ריבית דריבית, מה זה מינוף ומה הסיכונים שבהשקעות אלטרנטיביות, אבל יותר מזה - צריך להפסיק להציג את בעלי הרישיון כנקיים מאינטרסים".
לדבריו, המצב כיום הוא שיועצי השקעות רבים מתוגמלים בהתאם לגובה הסכום שהם מנהלים ולא לפי איכות הייעוץ. הם עלולים להעדיף מוצרים מסוימים על פני אחרים בגלל עמלות וזו גם הסיבה שההכשרה שלהם מתמקדת בשוק ההון, ופחות באלטרנטיבות כמו נדל"ן, השקעות משפחתיות או תכנון תזרים אישי.
"לקוח שלא מבין את גבולות ההכשרה והתגמול עלול לחשוב שהוא מקבל ייעוץ פיננסי מלא, בזמן שהוא מקבל המלצה מצומצמת שמתאימה בעיקר לסל המוצרים של גוף מסוים. הדרישה לגילוי נאות מצד כותבים, מגיבים ומשפיענים שמתפרנסים מתחום הפיננסים היא דרישה ראויה, והיא יכולה להעניק לצרכן כלים טובים יותר להבין את המידע שהוא מקבל ולשקלל אינטרסים סמויים" מחמיא קולדן לרשות. "אבל במקום לצמצם את הבמה למשפיענים אחראיים, דוגמת הסולידית, הרשות שוקלת להגביל גם אותם. התוצאה תהיה אבסורדית: דווקא השחקנים האחראיים ייעלמו, והשטח יישאר למשווקי השקעות מסוכנות ואלטרנטיביות, שאינם נדרשים לרישיון".
התרעות פיקוד העורף