אתונה, ספרטה והארנק שלכם: האם ישראל בדרך להפוך למשק סגור?

הפצצה שנפלה השבוע לא הגיעה משדה הקרב, אלא מאולם כנסים בירושלים. כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, האיש שהוביל את מהפכת השוק החופשי בישראל, הכריז שנצטרך להסתגל ל"כלכלה עם סממנים אוטרקיים", רבים מאיתנו הרימו גבה.  מה? אוטרקיה? משק סגור? הרעיון נשמע כמו משהו שלקוח מספרי ההיסטוריה על ברית המועצות, או מצפון קוריאה של ימינו. זה מפחיד, זה מבלבל, וזה בעיקר נוגע לכיס של כל אחד ואחת מאיתנו.

אז לפני שנכנסים לפאניקה, בואו נעשה סדר. אני לא פרשן פוליטי, והתפקיד שלי הוא לא לנחש למה התכוון ראש הממשלה. התפקיד שלי הוא לפענח את המונחים, להסביר את המשמעויות, ולשאול את השאלה החשובה באמת: מה זה אומר עלינו, ועל הכסף שלנו?

מה זו בכלל "אוטרקיה"? תאמינו לי, אתם לא רוצים לנסות את זה בבית

המושג "אוטרקיה" מגיע מיוונית ופירושו "הסתפקות עצמית". במילים פשוטות, זו מדינה שמנסה לייצר בעצמה כל מה שהיא צריכה, בלי לסחור עם העולם.  זה נשמע אולי פטריוטי, אבל בפועל זו נוסחה לאסון כלכלי.

דמיינו שאתם מחליטים לעשות את זה בבית. במקום ללכת לעבודה ולהרוויח כסף, תחליטו לתפור את הבגדים שלכם, לבנות את הרהיטים, לגדל את כל האוכל שלכם ואפילו להרכיב את הסמארטפון. מהר מאוד תגלו שאתם אולי טובים בדבר אחד, אבל גרועים בכל השאר. התוצאה? בגדים עקומים, רהיטים מתפרקים, רעב מתמיד, ובלי שום יכולת להתחבר לעולם. רמת החיים שלכם תתרסק.

זה בדיוק מה שקורה למדינות. כלכלנים כמו אדם סמית' ודייוויד ריקרדו הבינו כבר לפני מאות שנים שעושר נוצר מהתמחות וסחר. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למדינות שניסו את המודל האוטרקי - ספרד תחת פרנקו, אלבניה הקומוניסטית, צפון קוריאה - ותמיד, אבל תמיד, זה נגמר בעוני, קיפאון טכנולוגי ובידוד.

אתונה פוגשת את "סופר-ספרטה": האם אפשר לרקוד בשתי החתונות?

נתניהו השתמש באנלוגיה מבריקה ומורכבת: "אנחנו אתונה וספרטה, ואולי סופר־ספרטה".  בואו נפרק את זה. אתונה הייתה בירת הדמוקרטיה, המסחר הפתוח, החדשנות והתרבות.  היא הייתה ה"הייטק ניישן" של העולם העתיק. ספרטה, לעומתה, הייתה מכונת מלחמה משומנת, חברה סגורה, קשוחה, שממוקדת כולה בביטחון ובעצמאות צבאית.

החזון המוצע הוא שילוב בלתי אפשרי: להמשיך להיות "אתונה" - כלכלה פתוחה, יצירתית וגלובלית ש"מוכרת שכל לעולם וקונה את כל היתר" - ובמקביל לבנות חומות של "סופר-ספרטה" ביטחונית, שמייצרת לעצמה את כל מה שהיא צריכה כדי להגן על עצמה.

אבל האם זה אפשרי? כלכלת ההייטק שלנו משגשגת בזכות קשרים עם העולם, השקעות זרות ושווקים פתוחים."ספרטה", לעומת זאת, דורשת סגירות, פיקוח ממשלתי והסטת משאבים אדירים מהשוק האזרחי לתעשיות הביטחוניות. קיים חשש אמיתי שהציווי ה"ספרטני" פשוט יחנוק את המנוע ה"אתוני" שמניע את הכלכלה שלנו.

המודל הטייוואני: להיות חשוב מדי מכדי ליפול

אז אם לא אוטרקיה, מה כן? במקום להסתגר, יש מדינות שנוקטות באסטרטגיה הפוכה וחכמה בהרבה. קחו את טייוואן, למשל. היא חיה תחת איום קיומי תמידי מסין, אבל היא לא מנסה לנתק את עצמה מהעולם. להפך.

טייוואן בנתה את מה שמכונה "מגן הסיליקון". היא הפכה את עצמה ליצרנית השבבים המתקדמים החשובה ביותר בעולם, עד כדי כך שכל הכלכלה הגלובלית - מארצות הברית ועד סין עצמה – תלויה בה. במקום לבנות חומות, טייוואן הפכה את עצמה לעמוד התווך של הבית הגלובלי. היא הפכה את עצמה לחיונית כל כך, שהעולם לא יכול להרשות לעצמו לנטוש אותה. זו חשיבה אסטרטגית של חוסן דרך אינטגרציה, לא דרך בידוד.

אז מה הלאה?

הרעיון שישראל תייצר בעצמה את המכוניות, המזגנים, התרופות, הנפט והחיטה שהיא צורכת הוא פשוט לא מציאותי. אנחנו "מדינת אי" שתלויה ב-99% מהסחר שלה בנתיבי הים הפתוחים.

לכן, סביר להניח שההצהרה על "אוטרקיה" היא לא תוכנית כלכלית, אלא איתות פוליטי. מסר לעולם שאומר: "אל תבחנו אותנו". במזרח התיכון האכזרי, לפעמים צריך להראות שאתה מוכן ללכת עד הסוף, גם במחיר כלכלי כבד, כדי להבטיח את הישרדותך.

השאלה האמיתית שעומדת בפנינו היא לא אם נהפוך לספרטה מבודדת, אלא איך נהיה אתונה חכמה וחיונית יותר. איך נהפוך את החדשנות הישראלית לא רק למקור גאווה, אלא למגן אסטרטגי, בדיוק כמו שעשו בטייוואן. כי בסופו של יום, בעולם המודרני, העוצמה האמיתית לא נובעת מהיכולת להסתגר, אלא מהיכולת לגרום לעולם להיות תלוי בך.

דניאל שבקס הוא מנכ"ל ’הירשוביץ פיננסים' ומחבר הספר 'לא רק למיליונרים'. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה במוצרים פיננסיים מכל מין וסוג שהם.