בתוך צונאמי הרגשות המטורף שבו היו שרויים כולם, היה מי שידע לשים את האמוציות בצד ולהתכונן למציאות הקשה שתבוא, באמצעות אסטרטגיה מסודרת. מהיום ההוא לקח על עצמו פוטרמן, 43, שהיה אז בשלהי הכהונה שלו בתור מנכ"ל קרן היסוד, לגייס כסף שיבטיח את תקומתו ועתידו של הקיבוץ. כך נוסדה הקרן לשיקום כפר עזה, שפוטרמן הוא המנכ"ל שלה.
"פניתי לכולם", משחזר פוטרמן, שעוד במסגרת תפקידו בקרן היסוד הספיק ללמוד דבר או שניים על פילנתרופיה. "אין מקום שלא הלכתי אליו: קהילות יהודיות בארץ ובעולם, אנשים פרטיים שתרמו הרבה כסף, חברות עסקיות וגם תורמים בפרופיל גבוה. בהתחלה היינו מוצפים בפניות, אבל ככל שהזמן חלף הן הלכו והתמעטו. לצערנו רשימת הנתרמים הלכה וגדלה. עוד משפחות שכולות, משפחות חטופים".
"הייתי בקשר עם חברה מאוד גדולה במשק שהתכוונה להשקיע בבינוי שכונת הצעירים, וסוכם שיעבירו את התרומה ברבעון האחרון של 2025 או הראשון של 2026. כשהסתיימה המלחמה באיראן עשיתי איתם שיחת פולו־אפ. נאמר לי שבגלל שעזרו לחלץ ישראלים שנתקעו בחו"ל באמצעות ספינות, התרומה לכפר עזה פחות רלוונטית כרגע", הוא מתאר.
"אנשים זחלו"
כמו בכל בניית תוכנית עבודה מסודרת, השלב הראשון היה מיפוי הצרכים. הם נפגשו פעם בשבוע לישיבת סטטוס כדי להציף מה צריך, מה הבטיחו ולא הגיע, וכשהגיעה פנייה לתרומה - ידעו להתאים לתורם מטרה שהתחבר אליה מתוך התפריט שנבנה, כמו חליפה בתפירה אישית. בסך הכל גייסה הקרן עשרות מיליוני שקלים – סכום מרשים על הנייר, אבל לא מספיק כדי להשתקם.
הצרכים, מסביר פוטרמן, רבים מאוד, ולא כולם מקבלים את המענה הראוי. "ניקח את החינוך", הוא מסביר. "צריך היה לבנות לילדים שניצלו מסגרות חליפיות. אף אחד לא התיימר להיצמד לתוכנית הלימודים של משרד החינוך, אבל אנחנו חשבנו קדימה. בפריפריה החברתית יש מחסור במורים לאנגלית. בזכות בנק מזרחי טפחות, כבר בקיץ 2024 הגיעו מורים מארה"ב שלימדו חמש שעות ביום אנגלית כדי לכסות על פערי למידה עתידיים.
"ברמת בריאות הנפש גייסנו מנהלת רווחה, שסיפרה על המתנדבים שמציעים טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. היא אמרה שהרצף הטיפולי הוא מפתח, ושאנחנו צריכים לייצב מערכת שתדע להתמודד עם האתגרים של בני הקהילה. הבנו גם ששפיים הוא פתרון זמני עד המעבר לרוחמה, והיינו חייבים להיערך".
ויש גם את מה שעבר עליו. ב־7 באוקטובר הוא היה בבית הוריו באשקלון עם אשתו, שני ילדים ועוד אחד בבטן. "הילדים שלי קטנים. כל אחד מהם ישן עם אחד מאיתנו בחדר נפרד, כדי שלא יעיר את האחר. ב־6:25 בבוקר הבן שלי התחיל לעשות רעש, ואז התחילה האזעקה הראשונה. בוקר נורא של טילים ואזעקות, והבן שלי שואל אותי אם האזעקה התחילה כי הוא התנהג לא יפה".
באיזשהו שלב הם נכנסו לאוטו ונסעו הביתה. תוך כדי נסיעה פוטרמן התקשר לחברים באשקלון כדי לברר מה הם צריכים, ובהמשך גייס יחד עם כמה חברים כספים מחו"ל, קנה ציוד לחיילים והזרים אותם למקלטים ששימשו אותם, ואז הגיע הטלפון מגוטליב - וחייו השתנו.
"אני לוקח את זה ברצינות, כי אני מכיר אנשים שפיתחו טראומה משנית של בעלי תפקידים. אשתי דחפה אותי לדבר עם מטפל. הוא אמר שיש לי רמות חוסן מהגבוהות שראה ושיש לי כלים להתמודדות. התמזל מזלי שעד כמה שאפשר אני בסדר. הילדים שלי הם המראה שלי התרופה להכל", הוא מדגיש.
"ביקרתי בפעם הראשונה בכפר עזה עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר", הוא נזכר. "הגענו דרך קיבוץ סעד, כי הכבישים היו סגורים. היה ירי בלתי פוסק. גם היום שומעים את הירי מעזה. ההרס, הריח הקשה, מתוך 370 בתים רק שישה לא ניזוקו. זה שלב שאתה מנסה להסביר לעצמך מה קרה. פה פוצצו את הבית, שם טנק דרס את המבנה, ממול הקירות מחוררים מכדורים. במקרה של כפר עזה, אי אפשר לתת מענה בלי שרואים בעיניים מה קרה שם".
צלצל הטלפון מסורוקה
בבוקר 7 באוקטובר היו בקיבוץ 950 אנשים, 240 ילדים מגיל לידה עד 18, 100 ותיקים והשאר בגיל עבודה. הקיבוץ נשען כלכלית על קבוצת "כפרית", יצרנית תערובות ותרכיזים לתעשיית הפלסטיק בארץ ובעולם, שמעסיקה כ־800 עובדים בתשע חברות ברחבי העולם ומגלגלת מחזור מכירות של מעל למיליארד שקל.
בנוסף היו כ־100 עסקים קטנים ובינוניים, בין היתר אומנים, מסעדנים, מנהלי חשבונות והשמת בכירים. המפעל לקח מהם שירותי אאוטסורסינג, ומי שהתקשה קיבל עזרה.
גם חודשים ארוכים אחרי האסון, המדינה לא הייתה שם. "בשנה הראשונה הקיבוץ לא היה מתקיים בלי הפילנתרופיה. נתנו הבטחות ולא העבירו כסף. כשפותחים חמישה גני ילדים חליפיים ומגייסים גננות, שחלקן חזרו מהפנסיה, צריך לשלם. משרד החינוך אומר שהתקציב במנהלת תקומה, ובתקומה אומרים שהוא לא הועבר".
"זה הגיע למצב כזה שהמלון בשפיים שאירח את הקהילה שאל אם יש לנו מושג מתי יעבירו להם תשלום. ככה במשך שנה וחצי. היום הכל קצת יותר מסודר. יש כסף שעובר דרך המועצה, ועל אביעד פרידמן, שעומד בראש מנהלת תקומה, יש לי רק מילים טובות. אבל עדיין הם עסוקים בלכסות חובות", הוא מסביר.
קהילת כפר עזה היא אחת משלוש קהילות בעוטף שלא יוכלו לחזור הביתה בשנים הקרובות בגלל ההרס העצום. עד המעבר לרוחמה לפני שנה, פעולות הקרן והנהלת הקיבוץ התרכזו בחמישה מהסעיפים – חוץ מהבנייה. עכשיו הם שם בכל הכוח.
"בהתחלה בתקומה התכוונו לכסות קצת מכל דבר. אחרי דין ודברים סוכם שהמדינה תממן את הקמתם מחדש של הבתים הפרטיים והתשתיות, וכל מבני הציבור עלינו. זה כולל גן ילדים, חדר מוזיקה ושני חדרי טיפול נוספים במרפאה, כי עברנו אסון".
"לצערי אחד הפרויקטים הגדולים הוא בנייה מחדש של שכונת הצעירים, סמל הטבח. הבתים בשכונה שייכים לקיבוץ ונחשבים למבני ציבור. אי אפשר לבנות את השכונה מחדש בלי פילנתרופיה, כי המדינה תיתן מימון חלקי בלבד. אנחנו עומדים לצאת בקמפיין לגיוס כסף לטובת שיקום השכונה. היעד הוא 30־48 מיליון שקל ל־60 יחידות", הוא מסביר.
מתברר שלחלק מחברי קהילת כפר עזה יש ביקורת על הסכומים הגבוהים שפוטרמן גובה עבור גיוס התרומות לקרן, והם לא רואים הבדל בינו לבין גייסי משאבים אחרים, שכן מעורבותו בתהליך השיקום כמעט ולא קיימת. "כל תקציבי הקרן לשיקום כפר עזה מגויסים פילנתרופית ולא נלקחים מתקציבי הקיבוץ הקיימים", הוא מבהיר בתגובה לביקורת.
"ההוצאות על המשלחות לחו״ל, שכר כל העובדים בקרן, הפקת התערוכה בארץ ובעולם, הכנת חברי כפר עזה להרצאות באנגלית בפני קהלים ועוד - הכל מכוסה על ידי תרומות המבקשות לשקם את כפר עזה", הוא מוסיף.
"בנוסף, כל בעלי התפקידים הבכירים שהגיעו לכפר עזה לאחר 7 באוקטובר ירדו בשכרם. בהשוואה לשכרם הקודם, מדובר לעיתים בירידה בעשרות אחוזים. יש בעלי תפקידים שונים בכפר עזה. אין עוד פרויקטור שיקום. הקרן קמה לשלוש שנים בלבד, והיא לא תהיה קיימת עוד שנה. אני לא רואה את כפר עזה בתור קיבוץ נזקק לעד. ממש לא. הקהילה אבלה, אבל חזקה מאוד. היא ממשיכה לרוץ קדימה ותעלה על הקרקע ב־2026. המטרה שלנו היא לאסוף מספיק כסף. תמיד עודף ולא חוסר", הוא מדגיש.
"אנחנו יוצרים הזדמנות ומנצלים את המומנטום, כדי להקים שם את מגדל התקומה ולשקם את שתי הקומות שנהרסו. רק השיקום עומד על 60 מיליון דולר. מחצית המדינה תיתן ומחצית גיוס מתרומות. אין שיקום של העוטף בלי שיקום בית החולים הגדול שלו. גם התפקיד שלי בסורוקה לא נועד להיות לתמיד, אלא לתקופה ממוקדת, עם אנשים שיישארו שם ביום שאחרי. תמיד הייתי בעולם הפילנתרופיה והמגזר הציבורי. אני אוהב את מה שאני עושה ורוצה להפוך את המדינה הזאת למקום שטוב לחיות בו", הוא מסכם.
התרעות פיקוד העורף