אלא שתסריט ספרטה הפסימי, ובוודאי תסריט המזרח התיכון החדש דור 2.0, אינם מציאותיים. ולמרות זאת, שחקני הבורסה קצרי הסבלנות והתזזיתיים הגיבו לשני התסריטים אוטומטית: לתסריט ספרטה הגיבו בפאניקה של מכירות כאילו סוף העולם הגיע, ולתסריט הוורוד - בחגיגת קניות מטורפות.
נתמקד בתסריטי האנליסטים האופטימיים הרלוונטיים לימים מכריעים אלה. רבים מעריכים שמלבד ההסכם לשחרור החטופים, אם אכן יושג הסכם כולל בעזה, המשק ייהנה ממהפך כלכלי, ישראל תשוב לחיק העמים, באירוויזיון נקבל דוז פואה, ובפתח מחכה לנו גן עדן.
התקווה שהוצאות מערכת הביטחון יקטנו בעקבות הפסקת האש היא אם כל האשליות. הוצאות הביטחון לא יירדו כל עוד נתניהו מתחזק חזיתות נוספות מלבד עזה, כשבמקביל אינו מהסס לדבר על הישגי המלחמה בניסיון פתטי לצרוב תודעה. על אילו הישגים מדבר ראש הממשלה? קטאר בחסות נתניהו קיבלה חסינות מוחלטת מתקיפות. הטורקים יחומשו במטוסים חדישים. מצרים חזקה מתמיד וקיבלה הקלות בהסכם הפסקת האש. הפלסטינים בדרך למדינה עצמאית.
נתניהו מרבה להשתבח בחיסול חלק מראשי ארגוני הטרור, ובהם חמאס, חיזבאללה, החות'ים והאיראנים. אבל מה לעשות שלכולם יש מחליפים: חלקם גרועים יותר, חלקם גרועים עוד יותר. האיום האיראני עדיין לא נעלם, ואזהרות איווט ליברמן מהימים האחרונים מוכיחות שהם מחפשים הזדמנות לנקמה. האיום של חיזבאללה בוודאי שלא נעלם. למרות ההבטחות, הארגון עדיין לא פורק מנשקו בגלל חולשת ממשלת לבנון. אגב, חמאס יתפרק מנשקו רק אחרי שזה יקרה בחיזבאללה.
החות'ים עדיין צורכים חילבה וחוואיג' ושולחים לנו מעת לעת דרישות שלום בדמות טילים וכטב"מים. ביבי לוקח קרדיט אפילו על נפילת משטר אסד בסוריה, אף שבפועל אפילו ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ לא חזו את זה. במקום אסד קיבלנו דור חדיש שלו בדמות הטרוריסט בדימוס אבו מוחמד אל־ג'ולאני.
פריש מיש ניהולי
בחסות ההתפתחויות הדרמטיות במלחמה בעזה וחגי תשרי, חמקה מאיתנו בשבועות האחרונים תופעה של כיסאות מוזיקליים בצמרת הניהולית העסקית של החברות הבורסאיות. התחלופה בצמרת מתנהלת במהירות של מכונית באוטוסטרדה.
מדי שבוע אנחנו מתבשרים על פרישת בכיר והחלפתו במישהו אחר. התופעה מעוררת בעייתיות, שמיד אעמוד עליה, אבל תחילה להסבר לתופעה. תכיפות השינויים מוסברת לעיתים בהעברת השליטה בחברות הבורסאיות בין בעלי הבית. לחלופין, יותר ויותר קורה שמנהלים נדרשים להציע ביצועים קצרי טווח, כי אחרי הכל - בטווח הארוך כולנו מתים. הסבר נוסף לתופעה, אם כי נדיר יותר, הוא שזמן קצר לאחר המינוי מתברר שזאת אי־הבנה מצערת, הגוררת את המנכ"ל לפרישה מוקדמת. זה קרה במקרה של רון אבידן, שניהל לזמן קצר את קבוצת עזריאלי ופרש לאחר ארבעה חודשים בלבד.
התופעה רצויה עקרונית. יש בה כדי להצביע על אפקטיביות התחרות ורענון השורות. למרות זאת, היא מדאיגה במיוחד בסקטור הפיננסי. מנהל בכיר הפורש מתפקידו ועובר ללא התראה מוקדמת למתחרה, עלול להשתמש בסודות המסחריים למען בעל הבית החדש. ואם כבר נכפתה עליו תקופת צינון, תימצא הדרך לבטלה.
ישראכרט היא דוגמה אקטואלית במיוחד לתופעה. אסיפת בעלי המניות בחברה תתכנס בדיוק בעוד חודש (10 בנובמבר), לאחר שהשליטה בה עברה לדלק של יצחק תשובה. על סדר היום נושאים שגרתיים, אבל בעקבות העברת השליטה שווה להתעכב עליהם.
למשל, מוצע למנות מחדש את משרד סומך חייקין KPMG כרואה חשבון מבקר, אף שהוא אינו המבקר של קבוצת דלק, בעלי הבית החדשים. בישראכרט הסבירו את ההמלצה בצורך בהמשכיות עסקית על רקע מכירת ישראכרט. להערכתי, סומך חייקין יוחלף לקראת האסיפה הכללית הבאה.
אגב, רואה החשבון הקבוע של דלק הוא משרד דלויט בריטמן אלמגור, שהחליף ב־2021 את ארנסט את יאנג. ההחלפה הלא שגרתית בוצעה לאחר שרואה החשבון העז הצמיד לדוחות הכספיים של דלק הערת "עסק חי". בדלק התפוצצו מזעם ומיהרו להעיף אותו. לימים התברר שההערה לא הייתה במקומה, ומצבה המצוין של דלק מוכיח זאת.
נושא נוסף שעל סדר היום של אסיפת ישראכרט הוא מינוי דירקטורים. המעניין שבהם הוא ראובן קרופיק, לשעבר יו"ר בנק הפועלים. הוא מצטרף לישראכרט אף שלא השלים שנת צינון כנדרש ממועד פרישתו מהבנק. אלא שכרגיל עושים צחוק מההסכמים, ודירקטוריון הפועלים ניאות לשחררו מהתחייבותו ללא שום תנאי, כי יד רוחצת יד: היום זה הוא, ומחר זה יהיה היו"ר הנוכחי של הבנק.
ומי ישמש כיו"ר ישראכרט? במקור היה אמור לכהן עידן וולס, מנכ"ל קבוצת דלק. ואולם בכירים בקבוצה מספרים לי שבבנק ישראל העדיפו להרחיק את וולס ממשרת היו"ר בגלל קרבתו לתשובה. בשל כך הוארך מינויה של תמר יסעור, היו"ר המכהנת.
בגזרת המנכ"ל התפתחויות דרמטיות לא פחות. מנכ"ל ישראכרט רן עוז הודיע בחודש שעבר על פרישתו, וכפי שנחשף ב"מעריב", המועמד המוביל להחליפו היה מנכ"ל בנק מזרחי טפחות משה לארי. האחרון היה אמור לחצות את הקווים ולנהל את ישראכרט בתנאי שכר מפנקים. ואולם הפרסום המוקדם ב"מעריב" הביך את לארי, שקיבל רגליים קרות, והוא ממשיך בינתיים במזרחי.
סיבה נוספת לאי־הגעת לארי לישראכרט היא שיסעור הדומיננטית תמשיך בתפקיד היו"ר ולא עידן וולס, הנוח יותר מבחינת לארי. יסעור עומדת כעת בראש ועדת איתור, שאמורה לבחור במנכ"ל מיד אחרי החגים, ומועמדים מהמגזר הפיננסי לא חסרים.
גם הגזרה הניהולית של כאל, המתחרה של ישראכרט, חווה התפתחויות דרמטיות. בעקבות מכירת כאל לקבוצת יוניון מוטורס של ג'ורג' חורש, המנכ"ל לוי הלוי הודיע על פרישתו לטובת ניהול אל־על (השותפה של כאל במועדון הלקוחות), ויחליף את דינה בן טל גננסיה.
המועמד המוביל להחלפת הלוי בניהול כאל הוא רונן גלפרין, לשעבר מנהל מועדון הנוסע המתמיד של אל־על. הוחלט שגלפרין, ששימש כיועץ של ג'ורג' חורש בעסקה לרכישת כאל, ינהל את חברת האשראי. וכך, אל־על וכאל סוגרות מעגל ומציגות - הכל נשאר במשפחה.
ועדיין השאלה מי ימונה ליו"ר כאל נותרה פתוחה. המועמד המוביל הוא מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר דב קוטלר. האחרון פרש מניהול הבנק לפני יותר משנה, ועוד קודם לכן הספיק לנהל את ישראכרט. קרופיק, שהיה היו"ר של קוטלר בפועלים, צורף כזכור לישראכרט וסוגר מעגל פיננסי נוסף.
הנעשה בענף הבנקאות והפיננסים הוא דוגמה לערבוב גבולות הגזרה ולפריש מיש עסקי. תופעה דומה קיימת גם בענף הביטוח וגם בחברות בורסאיות אחרות. התופעה עושה צחוק מהמושג "תקופת צינון" או מהסכמים לאי־תחרות המתנגשים עם ערך אחר והוא חוק חופש העיסוק. בכל מקרה, גם אם קיימת מגבלת צינון, הגוף הקולט דואג להפשירה ולפדות את הצינון בתמורה כספית נאותה או אפילו חינם אין כסף (כמו בבנק הפועלים).
בעל התפקיד החדש מביא לחברה החדשה מידע רגיש שלא יסולא בפז. קיימת סכנה ממשית לחשיפת סודות מסחריים, אסטרטגיות עסקיות ומידע מחדרי חדרים. זה עלול לגרום לצמצום חשיפתם למידע של מנהלים או חברי דירקטוריון רגע לפני חציית הכביש והמעבר למתחרים. מצד שני, חברי הדירקטוריון ידרשו תמיד, ובצדק, מתוקף תפקידם את מלוא המידע הנדרש, אחרת יהיו חשופים לתביעות ייצוגיות. כאן אכן נמצאת הדילמה האמיתית שעדיין לא נפתרה.
התרעות פיקוד העורף