לפי הדו"ח, החברה הערבית ספגה פגיעה משמעותית במעמדה הכלכלי. ענפים כמו בנייה, שירותים ותיירות - שבהם מועסקים רבים מהחברה הערבית - היו בין הנפגעים הקשים בתקופת הלחימה. לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, עד יולי 2024 כ־22 אלף גברים ערביים שעבדו טרם המלחמה לא חזרו למעגל העבודה.
במקביל, נרשמה עלייה חדה בתחושת החרדה והניתוק בקרב צעירים ערבים, וחוקרים מזהירים מפני "דור של צעירים שנפלט ממעגל התעסוקה והחינוך ואיבד אמון ביכולתו להשתלב מחדש".
לדבריו, בעוד שוק העבודה הישראלי חוזר בהדרגה לשגרה, בחברה הערבית נותרו עומקים של פגיעה רגשית וכלכלית. "שנתיים אחרי המלחמה, החברה הערבית מהווה הזדמנות להאיץ את הצמיחה של המשק. אבל זה יקרה רק אם נפסיק להתייחס אליה כאל בעיה שצריך לנהל, ונתחיל לראות בה חלק מהפתרון. אם לא נפעל עכשיו - נאבד דור שלם של הון אנושי" אומר שאדי.
הוא מתאר את מה שהוא מכנה "אחת התופעות הבולטות אחרי המלחמה" - תחושת אובדן הכיוון בקרב צעירים ערבים, רבים מהם בוגרי מוסדות ההשכלה הגבוהה עם השכלה טכנולוגית, שלא מצליחים להשתלב מחדש.
לדבריו, נדרש שינוי עומק - לא רק כלכלי אלא תודעתי. "אנחנו צריכים לעבור משפה של קצבאות ותמיכות לשפה של הזדמנויות ואחריות", הוא אומר. "זה אומר להשקיע בהכשרות מקצועיות שמבוססות על צורכי המשק, לתת תמריצים לעסקים לקלוט עובדים ערבים, ולראות בשילוב החברתי לא חסד - אלא אינטרס כלכלי מהמעלה הראשונה".
עם זאת, לצד האתגרים, חדאד מדגיש את התרומה האדירה של החברה הערבית בזמן המלחמה – כשעשרות אלפי עובדים יהודים גויסו למילואים, רבים מהעובדים הערבים המשיכו להפעיל בתי חולים, מפעלים וענפי שירות חיוניים. "הם היו הדבק שהחזיק את המשק ברגעים הקשים ביותר. על הבסיס הזה צריך לבנות את השותפות הבאה".
למרות התמונה המדאיגה, חדאד מזהה גם פוטנציאל אדיר לצמיחה ולשינוי. "יש היום יותר יזמים צעירים, יותר נשים ערביות באקדמיה ובשוק העבודה, ויותר רצון לשיתוף פעולה. אם הממשלה, המגזר העסקי והחברה הערבית יעבדו יחד - המשבר הזה יכול להפוך להזדמנות היסטורית".
שנתיים אחרי המלחמה, ישראל נמצאת בתהליך שיקום ארוך. אבל אם יש לקח אחד ששאדי חדאד מבקש להדגיש הוא פשוט: “אי אפשר לשקם את המדינה בלי לשקם את החברה הערבית. רק באמצעות מדיניות אמיצה, שיח של אמון והשקעה הדדית נוכל לבנות כאן כלכלה יציבה וחברה חזקה באמת”.
התרעות פיקוד העורף