למרות העליות החדות בבורסה בתל אביב ושבירת השיאים במדדים, משקיעי החוץ ממשיכים לשמור מרחק ומעדיפים בינתיים לצפות מהצד. מנתוני הבורסה עולה כי גם באוקטובר - החודש החמישי ברציפות - המשקיעים הזרים כמעט שלא קנו מניות בבורסה המקומית.
בסיכום אוקטובר נותרה פעילות משקיעי החוץ אפסית, אחרי רכישות נטו זניחות בספטמבר (כ-300 מיליון שקל) ומכירות נטו של כמעט חמישה מיליארד בחודשיים וחצי שלפניו. אמנם, אם מסתכלים מתחילת שנת תשפ"ה אז משקיעי החוץ רשמו קניות נטו מצטברות של כ-7.6 מיליארד שקל, אך גם היא הייתה בסך הכל רכישה חוזרת של מניות שאת רובם המוחלט משקיעי החוץ עצמם מכרו בשנת תשפ"ד בהיקף של 6.8 מיליארד שקל.
אבל זה לא היה המצב לאורך כל השנה. מינואר 2025 עד אמצע יוני האחרון הספיקו המשקיעים הזרים לקנות מניות ביותר מעשרה מיליארד שקל, הרבה יותר מהסכום שהם מכרו בשנה שלפני, אך אז הגיע מבצע "עם כלביא". בבת אחת המגמה השתנתה וכבר במחצית השנייה של יוני הם מכרו מניות ישראליות בכמיליארד שקל, עוד מיליארד ביולי ועוד כמעט 2.5 מיליארד באוגוסט. בספטמבר ואוקטובר, כאמור, הם בעיקר ישבו על הגדר.
ההתנהלות הזהירה הזו של המשקיעים הזרים בולטת במיוחד על רקע הסנטימנט המקומי החיובי: מדד ת"א-35 עלה באוקטובר ב-1.9%, ת"א-125 הוסיף 2.5%, ומדד ת"א-90 זינק ב-4.3%. גם המחזורים הגבוהים - כ-3.4 מיליארד שקל ביום - מעידים על חזרה מסיבית של הבורסה לפעילות, אך כאמור כמעט כולה מונעת על ידי משקיעים מקומיים. משקיעי הריטייל הישראלים, למשל, רשמו באוקטובר קניות נטו של כ-700 מיליון שקל לאחר חודש של מכירות, והמשקיעים המוסדיים הוסיפו עוד 200 מיליון שקל.
אז האם באמת יש לנו משק חזק שממשיך לצמוח למרות המלחמה או שהעלייה בשווקים היא בסך הכל תוצאה של אזרחים ישראלים אופטימיים יתר על המידה ומדובר בבועה? קשה לענות על השאלה הזו, במיוחד כשייתכן בהחלט שהמשקיעים הזרים מושפעים משיקולים לא כלכליים והחלטות פוליטיות כמו זו של קרן העושר הנורבגית. אבל בסופו של דבר, אי אפשר להתווכח עם הנתונים שכבר ארבעה וחצי חודשים שהזרים מוכרים או יושבים על הגדר והישראלים הם היחידים שקונים. השאלה היא רק מי מהם באמת מבין טוב יותר את הסיכון, ומי יפסיד את המכנסיים.
התרעות פיקוד העורף