כשעשרות אלפי תושבי הצפון פונו מבתיהם בעקבות המלחמה, המדינה הצהירה שהפגיעה לא תהיה רק ביטחונית. היא הבטיחה להגן גם על המגזר העסקי, זה שמחזיק את חיי היומיום, התעסוקה, השירותים, והקהילה המקומית. בחודשים הראשונים חולקו מקדמות, נפתחו טפסים ומסלולי פיצוי, והייתה תחושה שיש מי שמנהל את הסיפור. אבל מאז הרבה מסמכים נקלטו במערכת, אבל גם לא מעט אנשים שמחכים לתשובות מרשות המיסים.
כאן בדיוק נכנס הסיפור של "המסלול האדום”. בתחילת הדרך המדינה הציגה שני מסלולים: "ירוק” - שמציע פיצוי או מקדמה מהירה לפי נוסחה קבועה מראש, ו”אדום” - מסלול שמיועד לעסקים באזורי הלחימה והפינוי ומבטיח פיצוי מלא לפי הנזק האמיתי, ללא תקרת סכום. אלא שהמסלול האדום דורש הוכחת נזק, דו”חות ונתונים, ונבחן פרטנית תיק אחר תיק. על הנייר הוא אמור להיות צודק יותר, בפועל הוא איטי יותר וזמן הטיפול הרשמי בו יכול להגיע לשמונה חודשים. עבור בעלי עסקים בצפון זה לא "זמן טיפול”. זה מרחק קטן מקריסה.
לדבריו, החלק הכואב ביותר אינו רק העיכוב אלא ההיעדר יחס: "אין אף אדם שמדבר איתנו. לא טלפון, לא נציג, כלום. אמרתי להם: קחו אחוזים מהכסף שאתם חייבים לנו ותעסיקו עובדים. יש אנשים שמחכים למיליונים. אז מה זה 170 אלף שקל? אבל אין עם מי לדבר".
בעלת עסק ביישוב סמוך לנהריה מתארת תהליך כמעט זהה: "הגשתי את הבקשה באוגוסט. מאז שלוש פעמים ביקשו מסמכים שכבר מסרתי. כל פעם הם מבקשים מחדש רק באופן שונה, וכל פעם חוזר אותו משפט: ‘בטיפול’. זה היה מצחיק אם לא היה מדובר בחיים שלנו. הם מצפים, שנחכה אבל שכר דירה לא מחכה. ארנונה לא מחכה. החשמל לא מחכה". לדבריה, דווקא תחושת ההתנערות היא זו שמערערת: "אני לא מבקשת טובה. אני לא מבקשת מתנה. אני מבקשת את מה שהובטח לכל מי שנפגע. זה ההבדל בין להמשיך לבין לסגור. וזה מרגיש כאילו שם בירושלים אף אחד לא מבין שבצפון עסק שנופל לא קם".
הבעיה, אומרים בעלי העסקים, היא שגם עכשיו אין עבודה ועל התקופה הזאת אף אחד לא מקבל אחריות: "אף אחד לא מפצה אותנו על החודשים האלה עכשיו, כשקרית שמונה עדיין ריקה וכל הצפון ריק מתיירים ומטיילים, ואין עבודה. אין תיירות, אין קונים, אין תנועה. החנות פתוחה אבל היא עומדת. אז ממה הם מצפים שנחיה כרגע?"
הוא מתאר מציאות של חיים בהילוך סרק: "הלקוחות לא חזרו. החובות נערמים. ואם אני חייב שקל יחסמו לי את החשבון באותו יום. אז למה כשהם חייבים לי הכול נהיה גמיש?”
בעלת עסק בגליל המערבי מתארת את המציאות: "קיבלתי מקדמה של עשרת אלפים שקל, הם חייבים לי מיליון. איך הם מצפים שנחיה בינתיים? הבעיה הכי גדולה היא שאין עם מי לדבר. אנחנו צריכים עזרה עכשיו. לא בעוד חודשיים. לא בעוד שמונה. אין לנו יכולת לשרוד זמן כזה בלי הכנסה. עסק קטן לא מחכה, הוא נופל.” לדבריה, התחושה באזור עברה מתסכול לפחד: "אנחנו מרגישים שקופים. כאילו חושבים שזה יסתדר לבד. אבל אנשים סוגרים. אנשים מוותרים. ואם המדינה לא תתעורר עכשיו, לא יהיה מה להציל.
מרשות המיסים נמסר: "תביעות במסלול האדום הן מטבען מורכבות ומוגשות כמעט תמיד על ידי מייצג (עורך דין, יועץ מס או רואה חשבון), וזמני הטיפול מושפעים מרמת המורכבות של התביעה. ניתן תמיד לקבל מידע לגבי הסטטוס הטיפול בתביעה במערכת הגשת התביעות המקוונת. באמצעות המערכת ניתן גם להגיש פניות בכתב ולקבל מענה לשאלות. לאורך המלחמה, עסקים שהיו זכאים להגשת תביעה במסלול האדום היו זכאים גם למקדמות, בהתאם לגובה המחזור של העסק. כעת, משהסתיימה המלחמה, ניתן להגיש תביעה סופית ולקבל את כספי הפיצויים".
התרעות פיקוד העורף