בקרב שכירים יהודים במשרה מלאה, הפער בשכר החודשי החציוני מגיע ל26% לרעת נשים בהשוואה לגברים, ובשכר השעתי הפער עומד על 16%. בקרב השכירים הערבים הפערים עומדים על 21% ו-8% בהתאמה. הפערים בשכר החודשי הממוצע גבוהים יותר וחוצים את רף 30 האחוזים.
השפעת הפערים על התפלגות השכר ניכרת באופן ברור: נשים מהוות מעל 50% בעשירון השכר התחתון, אך רק כ-20% בעשירון השכר העליון. הפערים מתחדדים כאשר בוחנים את השכר של גברים ונשים המשתייכים לעשירון השכר העליון: השכר החציוני לחודש בקרב 10% הנשים המרוויחות את השכר הגבוה ביותר עומד על 27,600 שקלים, לעומת 41,200 שקלים בקרב קבוצת הגברים המקבילה.
השכלה, משלחי יד ופערי שכר
הקשר בין השכלה לפערי שכר מצביע על מגמה מטרידה: פערי השכר גבוהים יותר דווקא ברמות ההשכלה הגבוהות ביותר. בעוד שבקרב בעלי תעודת בגרות הפער עומד על כ19%, בקרב בעלי תואר שני ומעלה הוא מטפס לכ-35% פער שכר לרעת נשים. ההישגים ההשכלתיים של נשים וגברים אינם מתוגמלים באותה מידה לאור ההסללה הקיימת בתחומי הלימוד והעיסוק שתוצאתה בידול תעסוקתי בשוק העבודה.
בעוד שנשים לומדות ועוסקות בתחומי הטיפול, הוראה ובריאות, גברים מרוכזים בתחומים הטכנולוגיים. משלחי היד בהם רב נשי מתאפיינים בשכר ממוצע נמוך יותר. תופעה זו מבטאת לא רק פערים בהעדפות או בכישורים, אלא גם הערכת חסר לעבודה הנתפסת כ"נשית" והמתומחרת בחסר בהשוואה לעבודה שנתפסת "גברית".
פערים לאורך החיים
הפערים המגדריים בשכר מתרחבים עם הזמן, ובמיוחד סביב שלב הקמת המשפחה ולידת ילדים. נשים חוות ירידה בשכר ובקצב קידומן לאחר הלידה, פער שאינן מצליחות לסגור בהמשך הקריירה. תופעה זו מתבטאת גם במיעוט נשים בתפקידי ניהול בכירים ובייצוג נמוך בעמדות השפעה כלכליות.
פערי השכר שהולכים ומתרחבים לאורך שנות העבודה משפיעים באופן ישיר על הפנסיה, שכן ההפרשות הפנסיוניות נגזרות מהשכר. בהתאם, שיעור גבוה יותר של נשים בגיל פרישה מצויות בסיכון לעוני. מנתוני הלמ"ס לשנת 2022 עולה כי כ-36% מהנשים בגילאי 65+ מקבלות פנסיה מעבודה בסך 4,646 שקלים לחודש בממוצע, לעומת כ-46% מהגברים בגילאי 67+ שמקבלים פנסיה מעבודה בסך 6,139 שקלים לחודש בממוצע.
מגבלות גיאוגרפיות וניידות
פערי השכר אינם מושפעים רק ממקצוע והשכלה, אלא גם מהזדמנויות תעסוקה הנבדלות בין אזורים גיאוגרפיים. נשים המתגוררות בפריפריה סובלות מחסמים משמעותיים עקב שיעורי בעלות נמוכים על כלי רכב, תשתיות תחבורה מצומצמות, וזמינות מוגבלת של מסגרות חינוכיות לילדים. קשיים אלה פוגעים במיוחד בנשים ערביות, אשר שיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך יחסית.
דרכי פעולה והתמודדות עם החסמים
"פערי השכר המגדריים בישראל הם תוצאה של מערך מורכב של חסמים מבניים, תרבותיים וכלכליים. כדי לצמצם פערים אלה, נדרשת מדיניות מקיפה השואפת לשוויון הזדמנויות אמיתי בשוק העבודה, מתוך הבנה שהשפעתם נמשכת לאורך כל מחזור החיים ומשפיעה על רווחתה הכלכלית של האוכלוסייה כולה", אומרת ד"ר רוזנפלד.
עוד מוסיפה: "מגפת הקורונה ומלחמת שבעה באוקטובר פגעו במישרין באפשרויות התעסוקה וביכולת ההשתכרות של נשים בישראל. שיקום שוק העבודה שלאחר המלחמה צריך לכלול פרספקטיבה מגדרית. אחרת, במקרה הפחות גרוע המצב יישאר כפי שהוא כבר קרוב לשני עשורים, ובמקרה הגרוע הפערים ייתרחבו".
בין הצעדים העיקריים הנדרשים עליהם היא ממליצה: עידוד שקיפות בשכר ומתן תמריצים לשוויון פנימי בארגונים, הרחבת נגישות תחבורה ומסגרות חינוך בפריפריה, בדגש על יישובים ערביים, פיתוח מסלולי קריירה המותאמים לשילוב חיי משפחה ועבודה, לצד עידוד אבות לשאת בחלק משמעותי יותר בטיפול בילדים, חקיקה ואכיפה של כללים נגד אפליה מגדרית ישירה ועקיפה בשכר ובקידום, שיפור תנאי ההעסקה והשכר בתחומי החינוך והטיפול כך שיהפכו אטרקטיביים יותר לגברים ונשים כאחד.
התרעות פיקוד העורף