לדבריו, מנהלים שממתינים להתבהרות התמונה הפוליטית עלולים לגלות שההזדמנויות כבר נוצלו. "עבור מנהלים, מערכת בחירות היא לא מסך עשן. זה השלב שבו מתקבלות החלטות בקצב אחר. מי שמחכה לתוצאות מגלה שהרכבת כבר יצאה", הוא אומר. אחד התחומים המרכזיים שבהם נוצר חלון הזדמנויות הוא הרגולציה.
בתקופת בחירות, הדרג הפוליטי מחפש צעדים שניתן להציג כהישג ציבורי ברור ובטווח זמן קצר. במצב כזה, יוזמות עסקיות שמנוסחות כפתרון לבעיה לאומית עשויות לקבל קשב חריג. שפיגל מציין כי פוליטיקאים בתקופה כזו "צמאים לבשורות", ומעדיפים תוכניות סדורות שניתן לאמץ במהירות.
במקום להציג תלונה או דרישה כללית, הוא ממליץ להגיע עם מהלך שלם הכולל פתרונות, ניסוחי מדיניות ודרך יישום ברורה, ולמסגר אותו כחלק ממאבק ביוקר המחיה, בחיזוק התחרות או בשיפור השירות לציבור. "החיבור הנכון הוא חיבור אינטרסים, והצורך העסקי של עסקים רבים יכול להיות הפתרון הפוליטי של הפוליטיקאים. צריך רק לדעת לנסח אותו נכון".
במקביל להזדמנות הרגולטורית, מערכת בחירות מייצרת גם אתגר שיווקי. עלויות המדיה עולות, תשומת הלב הציבורית מתפזרת והפרסום המסורתי נעשה יקר ופחות אפקטיבי. שפיגל מזהיר מפני ניסיון "לצעוק חזק יותר" בפריים טיים, ומציע שינוי גישה. לדבריו, דווקא בתקופה של הצפת מסרים עדיף למותגים לעבור ממסה לדיוק, להשקיע בערוצים ישירים מול לקוחות, בבניית קהילה, בשימוש בדאטה ובתוכן שמספק ערך ממשי. מותג שיצליח לשדר יציבות, שקיפות וענייניות בתקופה של קיטוב וחוסר אמון, עשוי לבסס נאמנות שתישאר גם הרבה אחרי שהקמפיינים הפוליטיים יסתיימו.
בסופו של דבר, השאלה המרכזית בעיני גורמים במגזר העסקי איננה מי ינצח בקלפי, אלא מי ידע לנצל את השנה שלפני הבחירות כדי לקבוע עובדות בשטח. מערכת בחירות יוצרת ואקום תכנוני, אך גם פותחת דלת למהלכים שבשגרה נתקעים - ומי שייכנס בדלת הזו עם תוכניות מוכנות, עשוי להפוך את 2026 לשנת ביצוע. "במקום לשאול מה הממשלה הבאה תעשה עבור המגזר העסקי", מסכם שפיגל, "מנהלים צריכים להגיש לה כבר עכשיו את רשימת המטלות. הדיבידנד האמיתי של 2026 לא יגיע מהקלפי, הוא יגיע מהחלטות שמתקבלות בזמן שכלכלת הבחירות עובדת".
התרעות פיקוד העורף