לדבריו, התמונה שמתקבלת ברשתות החברתיות מטעה. "אנחנו רואים בעיקר את הצעירים, אבל הם מיעוט. צעירים עד גיל 34 מהווים פחות מ-20% מבעלי העסקים. הם פשוט הרבה יותר קולניים בדיגיטל, בעוד שהרוב הדומם של המשק לא נמצא שם".
הסיבה המרכזית לפער, מסביר ריבק, היא שיעור הסגירה הגבוה של עסקים צעירים. "לעסקים שמוקמים בגיל צעיר יש פחות הון עצמי, פחות ניסיון בניהול משברים ובעיקר חוסר הבנה בתזרים מזומנים. זו הסיבה מספר אחת לסגירת עסקים בעולם. כשמגיע הקושי הראשון, רבים מהם פשוט לא שורדים". כתוצאה מכך, הסטטיסטיקה מוטה לטובת מי שהצליחו לשרוד לאורך זמן, ובאופן טבעי גם התבגרו.
גורם נוסף הוא חסם ההון. בעוד שפתיחת עוסק פטור או פעילות דיגיטלית מהבית כמעט ואינה דורשת השקעה, הקמה של חברה יציבה דורשת משאבים. "המסה הקריטית של העסקים נמצאת בגילאי 45 עד 64, כי שם יש נכסים, מוניטין ויכולת מינוף. אלו דברים שליזם בן 24 לרוב אין".
ריבק מציע לראות את המשק הישראלי כשתי כלכלות מקבילות. הראשונה היא כלכלת האינסטגרם, הכוללת הייטק ושירותים דיגיטליים, עם חסמי כניסה נמוכים וגיל יזמים צעיר יחסית. השנייה היא הכלכלה הריאלית, הכוללת תעשייה, בינוי, מסחר ולוגיסטיקה. "אלה העסקים שמחזיקים את המשק, ושם הגיל הממוצע כבר חוצה את ה-53".
הפער הזה, לדבריו, מוביל לטעויות שיווקיות ואסטרטגיות. "עסקים שמשווקים ל-B2B ומכוונים את המסרים שלהם לצעירים בני 22 פשוט מפספסים את קהל היעד. מקבל ההחלטות האמיתי הוא בדרך כלל אדם מבוגר יותר, עם יותר ניסיון וכוח כלכלי – וגם עם יותר שערות לבנות".
במהלך עבודתו עם יזמים צעירים, ריבק מזהה כשלים חוזרים. אחד המרכזיים שבהם הוא מודל ה-One Man Show. "זה עובד עד מספר מצומצם של לקוחות, אבל ברגע שהפעילות גדלה אין האצלת סמכויות, והעסק נתקע". כשל נוסף הוא בלבול בין מחזור לרווח. "הכנסות יפות יוצרות תחושת עושר מדומה, בלי להבין את המשמעות של מסים והוצאות עתידיות". לכך מצטרף היעדר תשתיות ניהוליות, כמו נהלי עבודה ומערכות CRM, שמאפיינות עסקים בוגרים יותר.
לדבריו, הדרך להתמודד עם האתגרים היא אימוץ מוקדם של כלים שמזוהים עם יזמים ותיקים. "ניהול פיננסי קפדני, בניית מותג לטווח ארוך, עבודה עם סיסטמים וקור רוח בקבלת החלטות. זה ההבדל בין עסק שמחזיק שנים לבין עסק שנשען על הייפ רגעי".
בסופו של דבר, אומר ריבק, הפער בין מה שנראה במסך לבין מה שקורה בפועל עלול לעלות ביוקר. הכלכלה הישראלית לא מנוהלת מהפיד, והכוח הכלכלי האמיתי נמצא, ברובו, בידיים מנוסות יותר. מי שמבקש לפעול בשוק הזה, בין כיזם ובין כמשווק, צריך להסתכל פחות על הסטוריז ויותר על הנתונים.
התרעות פיקוד העורף