כמעט שלוש שנים של מציאות ביטחונית מתמשכת, אי־ודאות כלכלית ועומס משפחתי מתמשך לא עצרו את הנשים שמאחורי העסקים הזעירים, להפך: דוח 2025 של עמותת יוזמות עתיד, שליוותה השנה כ־1,000 יזמיות מכל רחבי הארץ, מציג תמונה מפתיעה בעוצמתה: 89% מהנשים דיווחו על עלייה בהכנסות, וכ־81% ממשיכות להפעיל את העסק שלהן גם כיום. מדובר בנתון חריג במיוחד על רקע שיעורי הסגירה הגבוהים של עסקים קטנים בתקופות משבר.
מאחורי המספרים מסתתר סיפור רחב יותר על יזמות נשית שנולדה לא מתוך אופנה אלא מתוך הכרח, אחריות ולעיתים גם שליחות. רבות מהנשים הקימו את העסק בעיצומה של המלחמה, ואחרות התאימו עסק קיים למציאות משתנה. כך או כך, הנתונים מצביעים על מעבר הדרגתי מחשיבה של הישרדות יומיומית לצמיחה זהירה, גם אם הדרך לביטחון כלכלי מלא עוד ארוכה.
עסק של אישה אחת
עמותת יוזמות עתיד, שפועלת כבר למעלה מעשור, שמה לה למטרה לצמצם פערים כלכליים באמצעות ליווי נשים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית להקמה, פיתוח ושיקום של עסקים זעירים וקטנים. מדי שנה משתתפות בתוכניותיה יותר מ־1,000 יזמיות מכלל מגזרי החברה הישראלית: יהודיות וערביות, חילוניות וחרדיות, עולות חדשות, בדואיות ודרוזיות בתהליך שכולל מכינה, קורס עומק בניהול עסק ומנטורינג אישי של אנשי עסקים.
מאז הקמתה ליוותה העמותה למעלה מ־5,500 נשים, ולטענתה העסקים שהוקמו במסגרתה מניבים כ־60 מיליון שקל הכנסה נטו לבעלות העסקים, לצד חיסכון דומה בתשלומי העברה למדינה. מדובר בנתון שממצב את היוזמה לא רק כמיזם חברתי, אלא גם כמהלך כלכלי בעל השפעה רחבה.
גורדון הגיעה ליוזמות עתיד מהמגזר העסקי. היא עברה למגזר החברתי, ופעילה בתחומים של צמצום פערים, יציאה מעוני וחינוך. "ביוזמות עתיד יש שילוב של הפן החברתי והעסקי יחד וזה מה שחיבר אותי", היא מספרת. העמותה הוקמה לפני כעשור כספין־אוף של עמותת לתת. היזם ניסים בר־אל, מחברי הבורד של לתת, זיהה את הפוטנציאל שבתוכנית שפעלה שם, והקים אותה כעמותה עצמאית. המטרה: לאפשר לנשים במצבי משבר ומורכבות כלכלית לבנות עצמאות באמצעות עסק - להקים אותו, לייצב, להצמיח ולשרוד.
הפעילות בעמותה היא כלל־ארצית והיברידית: אונליין, פיזית ובשיתוף רשויות מקומיות ושותפים עסקיים. "כך, למשל, שיתוף פעולה עם חברת לוריאל הוביל בזמן המלחמה לתוכנית ייעודית לבעלות עסקים בתחום הביוטי מהדרום, כולל ליווי מקצועי והתמחות בתמחור נכון", מדגימה גורדון.
עסקים קטנים הם הראשונים להיפגע בעת משבר, אבל מבחינת גורדון, השאלה היא למה להמשיך להיות מופתעים. "למה לא לייצר מראש תוכנית בת־יישום שמייצרת עוגנים? העסקים הזעירים שלנו הם הרבה פעמים עסק של אישה אחת. הכל תלוי בה. היא גם נושאת על כתפיה את עול המשפחה, בוודאי נשות מילואימניקים או נשים שהיו מפונות בזמן המלחמה. קצרה היריעה מלתאר את ההקרבה שנדרשת כדי להחזיק עסק בתקופה כזו".
ובכל זאת, לדבריה, "בתמיכה לא אדירה כן ניתן לשמר אותו. זו פרנסה וחשוב שהיא תישמר בדיוק כמו כל פרנסה אחרת". הגישה של יוזמות עתיד אינה תגובת חירום, אלא דרך התנהלות. "אם העסק יודע למכור גם באונליין, גם בשליחויות ויש לו אתר מסחרי - אני לא צריכה להיערך לזה ביום המשבר. אני בונה את העוגנים מראש. כשקורה משבר, אני פשוט לוחצת על כפתור.
"דוגמה מובהקת לכך היא מסעדה בבית ג’אן. עד המלחמה הכל עבד, ואז התיירות נעצרה והמסעדה כמעט חדלה לפעול. המנטור של בעלת העסק הציע לה למכור את האוכל בכפר וביישובים מסביב. היא התקשתה להאמין: 'הן יודעות לבשל כמוני, למה שיקנו?'".
מבחינתה, מדיניות הפיצוי של המדינה אינה מספיקה. "הפיצוי קטן, ואם את לא יודעת מה לעשות איתו - הוא נבלע. לא שואלים כמה עסקים ישרדו ואיך עוזרים להם לשרוד. פיצוי לבד אינו יעיל".
מנוע צמיחה
כאשר 81% מהעסקים ממשיכים לפעול גם אחרי שלוש שנות משבר, וכאשר כל 1,000 עסקים מייצרים כ־60 מיליון שקל הכנסה נטו לבעלותיהם לצד חיסכון דומה בתשלומי העברה למדינה, מדובר במכפיל כוח תקציבי מובהק. "עסק זעיר הוא לא ‘עסק קטן פחות’. זה מודל כלכלי אחר", מבהירה גורדון. "זו לרוב אישה אחת, בלי מחלקת כספים, בלי מחלקת שיווק, בלי רזרבות. כל טלטלה פוגעת בה ישירות. אבל מצד שני, התערבות מדויקת יכולה לשנות את כל התמונה".
התרעות פיקוד העורף