בשלוש השנים האחרונות הכלכלה הישראלית נמצאת בתוך רצף של מצבי חירום: הקורונה, מלחמת חרבות ברזל, מבצע עם כלביא, וכעת שאגת הארי. בכל אחד מהמשברים הללו העמותות והמגזר העסקי נרתמו ופעלו במהירות במקומות שבהם המדינה לא ידעה לתת מענה. הניסיון כבר נצבר, הכלים נוסו, ולמרות זאת גם היום קיים חוסר ודאות ממושך, עיכוב בפיצויים, והעברת הנטל הכלכלי אל האזרחים.
בפועל, נכון להיום, כשישה שבועות מתחילת המלחמה, איש לא לחץ על הכפתור הזה. רק ביום האחרון למושב הכנסת, ב-31 למרץ, הכנסת אישרה חוק אחד בלבד הקשור למלחמה: חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – תעסוקה). החוק נותן מענה לשכירים בלבד ומגדיר את מתווה החל"ת. לעומת זאת, הפיצוי הכלכלי לעסקים, לעצמאים, למעונות יום ולעמותות עדיין ממתין.
לא נלמד כלום ממבצע עם כלביא. המבצע החל ב-13 ביוני 2025, אך האפשרות המעשית להגיש תביעות פיצויים לאחר אישור מתווה הפיצויים בכנסת נפתחה רק לאחר מספר חודשים. בית איזי שפירא קיבל את הפיצויים בפועל רק באמצע ספטמבר. כלומר, היו חודשים ארוכים שבהם העמותה, כמו רבים אחרים, נדרשה להמשיך לשלם שכר, שכירות והתחייבויות – ללא ודאות אם ומתי יראו פיצוי ובאיזה היקף.
במלחמת חרבות ברזל התמונה הייתה דומה: חוק מס רכוש סיפק מענה לנזקים ישירים, אך הפיצוי על נזק עקיף דרש חקיקה נפרדת ודיונים ממושכים בוועדות הכנסת. חודשים לאחר תחילת הלחימה עדיין התקיימו דיוני מעקב על עיכובים בפיצויים לאלו שנפגעו.
המדינה יודעת לפתח מנגנונים, אבל בוחרת לא לעגן אותם מראש בחקיקה קבועה. כל משבר מטופל כהוראת שעה, וכל הפעלה תלויה בלוחות הזמנים של הכנסת. זו אינה גזירת גורל, אלא בחירה וקביעה שלטונית של סדר עדיפויות.
אי-ודאות כלכלית בזמן מלחמה אינה הכרח! עלינו לדרוש כעת פעולה מיידית: כינוס ועדת הכספים, אישור מתווה הפיצויים והענקת סיוע לפני ששירותים חיוניים יצומצמו ועסקים ייסגרו. אסור לחכות לסיום הפגרה. מהקוראים אני מבקש – כתבו ליו"ר הכנסת ליו"ר ועדת הכספים ודרשו מהם לפעול לחקיקת מתווה פיצויים מתאים למבצע שאגת הארי.
התרעות פיקוד העורף