לפי ניתוח של עמותת ScienceAbroad, יותר מ-33 אלף אקדמאים ישראלים, כ־11% מבעלי הדוקטורט, חיים ועובדים מעבר לים. בתחומי הליבה של המשק, כמו מתמטיקה ומדעי המחשב, שיעור זה אף עולה על 20%.
"מנגד, מדענים שחוזרים לישראל מייצרים ערך כלכלי משמעותי למשק – כ-2.9 מיליון שקל בממוצע בתוך חמש שנים בלבד, וכ-370 אלף שקל כבר בשנה הראשונה לחזרתם".
הנתונים מצביעים גם על הפוטנציאל הכלכלי שבחזרת מדענים לישראל. קצב החזרה הממוצע בשנים האחרונות עומד על כ־103 מדענים בשנה. תרומתם המצטברת מוערכת בכ־914 מיליון שקל, כאשר כל מדען מייצר בממוצע כ־370 אלף שקל כבר בשנתו הראשונה בארץ, וכ־2.9 מיליון שקל בתוך חמש שנים.
"התרומה הגבוהה נובעת גם מהרכב התעסוקה של החוזרים. כ־60% מהם משתלבים באקדמיה ובמערכת הבריאות, כ־30% בתעשייה הפרטית, והיתר בתחומים נוספים. מעבר לכך, התרומה לתוצר לנפש של אוכלוסייה זו גבוהה כמעט פי חמישה מהממוצע בישראל (כ- 190,000$ בממוצע בשנה, לעומת כ- 40,000$ ממוצע לאזרח כיום), נתון שממחיש את החשיבות הכלכלית של הון אנושי מתקדם".
לדברי דואני, "בריחת המוחות היא לא רק אתגר לאומי, היא הפסד כלכלי ישיר ומשמעותי למדינת ישראל. כל מדען שלא חוזר מייצג אובדן של מיליוני שקלים למשק, אבל מעבר לכך מדובר גם באובדן של ידע, חדשנות והובלה מדעית. השקעה בהשבת מדענים היא לא הוצאה, אלא מנוע צמיחה כלכלי מהחשובים ביותר שיש לישראל".
הניתוח מדגיש כי השפעת המדענים על הכלכלה אינה מסתכמת בתרומה הישירה לתוצר. אפקט רשת מגדיל את ההשפעה ככל שמספרם עולה, בין היתר באמצעות הקמת חברות, גיוסי הון ושיתופי פעולה בינלאומיים. המשמעות היא שכל מדען נוסף שמצטרף למערכת המקומית אינו רק תוספת לינארית, אלא מכפיל כוח לפעילות הכלכלית והחדשנית.
על רקע זה, כנס מדעי ראשון מסוגו שייערך בניו יורק בתקופת מלחמה צפוי לעסוק בין היתר באתגר החזרת המדענים לישראל. בעמותה מגדירים את הסוגיה כמשימה לאומית, בעלת השפעה ישירה על עתיד הכלכלה, המחקר והביטחון של המדינה.
התרעות פיקוד העורף