בראש הדירוג נמצאות מדינות קטנות במיוחד, שבהן גם מספר מצומצם של מיליארדרים יוצר שיעור חריג לנפש. מונקו מובילה עם 76.825 מיליארדרים לכל מיליון תושבים, אף שבפועל מדובר בשני מיליארדרים בלבד. אחריה נמצאות ליכטנשטיין עם 25.174 מיליארדרים לכל מיליון תושבים, סנט קיטס ונוויס שבים הקריבי עם 21.189, האי גרנזי בתעלת למאנש עם 15.602, קפריסין עם 10.892 והונג קונג עם 8.936. בהמשך הרשימה מופיעות סינגפור, שווייץ, שוודיה וברבדוס - ואז ישראל, שמדורגת מיד אחריהן עם 3.649 מיליארדרים לכל מיליון תושבים.
מיקומה של ישראל בולט במיוחד משום שאינה מיקרו-מדינה כמו מונקו או ליכטנשטיין, אך עדיין מציגה שיעור גבוה יחסית של מיליארדרים ביחס לגודל האוכלוסייה. לפי הנתונים, ישראל מקדימה במדד הזה מדינות גדולות ועשירות בהרבה, בהן ארצות הברית, גרמניה, קנדה, בריטניה, צרפת, איטליה, יפן וסין.
ההשוואה לארצות הברית ממחישה את הפער בין מספר מוחלט לבין שיעור יחסי. בארה"ב חיים 902 מיליארדרים - המספר הגבוה בעולם - אך שיעורם עומד על 2.420 בלבד לכל מיליון תושבים. בסין, שבה חיים 450 מיליארדרים, השיעור נמוך בהרבה ועומד על 0.288 מיליארדרים לכל מיליון תושבים. בישראל, כאמור, המספר המוחלט קטן בהרבה, אך ביחס לגודל האוכלוסייה היא נמצאת גבוה יותר.
עם זאת, חשוב לזכור כי דירוגים מסוג זה הם תמונת מצב משתנה. מספר המיליארדרים במדינה עשוי להשתנות במהירות בעקבות תנודות בשוקי ההון, שינויי שווי של חברות, מכירת נכסים, שינויי תושבות והעתקת פעילות עסקית. לכן, הנתון אינו מלמד רק על עושר אישי, אלא גם על ריכוזי הון, מבנה כלכלי ויכולת של מדינות להצמיח או למשוך בעלי הון גדולים.
התרעות פיקוד העורף