ראש עיריית חדרה בריאיון ל"מעריב": "עשיתי רעש כדי שיהיה שקט"

היום, כשהוא יושב בלשכתו מול מפות ענק של חדרה שעליהן מסומנים אזורי תעסוקה, מתחמי מסחר, שכונות חדשות ומיזמי תחבורה, בן חיים מבקש לשנות לחלוטין את הנרטיב. "הדימוי של חדרה כבר משתנה - ועוד ישתנה", הוא פוסק. "תעיד על כך תנופת הבנייה בעיר וכניסתם של שחקנים משמעותיים שרוצים להשקיע כאן. חדרה היא עיר מצוינת למי שרוצה לגור במרכז במחירים שפויים, ליהנות ממערכת חינוך איכותית, מקהילה חזקה ומשירותים טובים. ההוכחה היא ההגירה החיובית. יותר אנשים עוברים לחדרה מאשר עוזבים אותה. יש כאן קרוב ל־120 אלף איש".

בן חיים מבקש לשנות לא רק את המראה של חדרה, אלא גם את תפקידה על המפה. במקום עיר שנהנית ממיקומה בין תל אביב לחיפה, הוא רואה מרכז אזורי שמייצר מוקדי תעסוקה, מסחר, תרבות ופנאי עבור כל הסביבה. לאורך הריאיון הוא חוזר שוב ושוב על אותה תפיסה. מבחינתו, מי שממשיך לראות בחדרה תחנת ביניים פשוט לא מכיר אותה.

"כבר היום חדרה נותנת שירותים לכל האזור. יש כאן בתי משפט, ביטוח לאומי, מס הכנסה, משרדי ממשלה ושירותי חוף. תושבים מפרדס חנה, אור עקיבא, זכרון יעקב ויישובים נוספים מגיעים לכאן מדי יום. אנחנו כבר מזמן לא עיר מעבר", הוא אומר. "אבל אם אתה רוצה להביא לכאן אוכלוסייה חזקה, אתה לא יכול להסתפק בגני ילדים ובבתי ספר. אנשים רוצים איכות חיים. הם רוצים פארק ליד הבית, מרכז מסחרי, תרבות, חוף ים, מקומות עבודה וקהילה".

רוצה איכות חיים

אחד הנושאים שעליהם בן חיים מדבר בהתלהבות הוא התעסוקה. מבחינתו, זו תהיה נקודת המפנה שתשנה את פני העיר. במהלך הריאיון הוא מציג את האנרג’י פארק, מתחם הווילג’, אזורי התעסוקה סביב תחנות הרכבת ופיתוח מתחמים עסקיים חדשים כחלק ממהלך אחד שנועד להפוך את חדרה למוקד תעסוקה אזורי. "בעשור הקרוב צפויים להתווסף בחדרה עשרות אלפי מקומות עבודה", הוא מבטיח. "תוכניות המתאר מאפשרות פיתוח של מאות אלפי מטרים רבועים לתעסוקה, מסחר והייטק. המטרה היא להפוך את חדרה מעיר מעבר לרובע העסקים המרכזי של המטרופולין. אנחנו לא רוצים שאנשים רק יגורו כאן. אנחנו רוצים שהם גם יעבדו כאן".

אם יש נושא אחד שעליו בן חיים מדבר כמעט בהתלהבות אישית, זה חוף הים של חדרה. במשך יותר משני עשורים התנהלו מאבקים משפטיים סביב הקרקעות בקו הראשון לים, עד שבפברואר האחרון נחתם הסכם פשרה שהחזיר לעירייה כ־48 דונם לאורך רצועת החוף. עבור בן חיים, ההסכם הזה מסמל את הדרך שבה צריך לנהל עיר: "כשהגעתי לתפקיד כולם אמרו לי שלא מדברים איתם. שרבים איתם כבר 20 שנה. במקום להמשיך בהתדיינויות משפטיות, עברתי למסלול אחר. זימנתי את היזמים לפגישה ושאלתי אותם שאלה אחת: 'אתם רוצים כסף, או שאתם רוצים ים?'".

כך, במקום עוד סבב של עתירות ודיונים משפטיים, נפתח מו"מ שבסיומו נחתם הסכם פשרה, שבמסגרתו קיבלה חברת "אסיה חדרה" קרקע חלופית בשטח של 6.5 דונם באזור הצפוני של קו החוף, ובתמורה הוחזרו לעירייה שבעה מגרשים בשטח כולל של כ־48 דונם בקו הראשון לים. ההסכם מאפשר להמשיך בפיתוח רצועת החוף וליצור רצף בין חוף אולגה לחוף מפרץ בנימין (כפר הים).

"זו עוד הוכחה שאפשר לפתור דברים בשיח", מתגאה בן חיים. "בחוף יש טיילת, בתי קפה, מסעדות ואירועים. אנחנו ממשיכים להוסיף מתקני ספורט, מוקדי בילוי ומרחבים ציבוריים. חשוב מאוד שהחוף חזר לציבור".

לא יורד להגנה

במקביל ללחץ על המדינה ומוסדותיה, הרחיבה עיריית חדרה את מערך הביטחון העירוני במטרה לתת מענה לתופעה. "הקמתי סיירת אופנועים, יחידת רחפנים, משל"ט עירוני שמאויש עד 2 בלילה. פרסנו כמעט 300 מצלמות, חימשנו את אנשי הביטחון והקמנו כיתות כוננות. אנחנו לא עוצרים לרגע. יש גם תוצאות: אנשים כבר יושבים מאחורי סורג ובריח. כל האמצעים שהכנסנו שינו את המציאות. יש היום שקט".

לפי נתוני העירייה, שיעור הזכאות לבגרות בחדרה עלה מכ־66% בשנת 2015 לכ־69% בשנת 2019, ובסוף שנת 2025 הגיע לכ־79%, לעומת ממוצע ארצי של 76.6%. גם במקצועות המדעיים נרשמה עלייה. כיום 13.4% מתלמידי העיר מסיימים חמש יחידות במתמטיקה ו־8.6% מסיימים חמש יחידות בפיזיקה. בן חיים: "אנחנו רוצים לבנות כאן מצוינות. זה לא קורה ביום אחד, אבל זו הדרך".

להכין את הדור הבא

לאורך הריאיון חוזר בן חיים שוב ושוב לרעיון אחד: שיתוף פעולה עדיף על פני עימות. כך הצליח להגיע להסכם על החוף, וכך הוא גם מנהל את העירייה: "אם אפשר לפתור דברים בשיח, למה להילחם? זו גם הסיבה שכל סיעות מועצת העיר שותפות להנהלת העיר. הזמנתי את כולם, כולם עובדים. לא מעניין אותי מי יקבל את הקרדיט. אם עשינו משהו טוב לעיר, זה מה שחשוב. הפוליטיקה הארצית? באתי לעשות טוב לתושבי חדרה. אני לא מחפש להיות חבר כנסת או שר. אני ראש עיר, וזה התפקיד שלי".

בניגוד לפוליטיקאים שמצהירים כי ימשיכו כל עוד הציבור יבחר בהם, בן חיים סבור שבאופן עקרוני כהונות ארוכות מדי אינן רצויות. "בן אדם נשחק. אי אפשר לעבוד ככה לנצח. אנחנו עובדים 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע. העולם שייך לצעירים, וצריך לגדל דור המשך. יש אצלי חבר מועצה שהוא בן 22. צריך להכין את הדור הבא. אי אפשר לחשוב שהתפקיד הזה שייך למישהו לכל החיים".