כיום, כאשר עסק גובה מלקוח תשלום שכולל מע"מ, הכסף כולו נכנס תחילה לחשבון העסק. רק במועד הדיווח למע"מ, בדרך כלל אחת לחודש או חודשיים בהתאם לסוג העסק, הוא מעביר למדינה את ההפרש בין המע"מ שגבה מלקוחות לבין המע"מ ששילם בעצמו על הוצאות ורכישות. עד למועד הזה, סכום המע"מ שנגבה נמצא למעשה בקופת העסק ומשמש כחלק מהתזרים השוטף שלו.
לדבריה, גם כאשר מדברים על מיליארדי שקלים שייכנסו לקופת המדינה, לא מדובר בהכרח בהכנסות חדשות. "חלק משמעותי מהסכום הוא למעשה הקדמת גבייה על חשבון התזרים של המגזר הפרטי, ולא תוספת מס אמיתית".
והעלות הזו אינה בהכרח נשארת אצל העסקים. עסק שנדרש להשלים את הפער באמצעות מסגרת אשראי או הלוואה משלם ריבית והוצאות מימון, ועסקים אינם פועלים ללא מטרת רווח. לאורך זמן, עלויות נוספות נוטות למצוא את דרכן למחירי המוצרים והשירותים, לצמצום השקעות או לקיצוץ בהוצאות אחרות. כלומר, חלק מהשיפור בתזרים של המדינה עלול להפוך להוצאה נוספת של העסקים, ובהמשך גם של הציבור.
לוי מטילה ספק גם בכך שהשינוי יפחית משמעותית את העומס הבירוקרטי. עסקים ומשרדי הנהלת חשבונות עדיין יידרשו לטפל בחשבוניות, תשומות, זיכויים, ביטולים, תשלומים חלקיים והחזרי מס. במקרים שבהם המע"מ ייגבה מיד אך חשבוניות ההוצאה ייקלטו רק מאוחר יותר, עלול להיווצר פער תזרימי נוסף.
"המאבק בהון השחור הוא מטרה חשובה, אבל לא נכון שכל העסקים שפועלים כחוק יממנו אותו באמצעות פגיעה בתזרים והכבדה תפעולית", אומרת לוי. לדבריה, לפני יישום רחב של המהלך יש לבצע פיילוט ולגבש מנגנונים ברורים ומהירים לזיכויים ולהחזרי מס. "אחרת" היא מסכמת, "מה שמוצג כמהלך טכנולוגי להפחתת בירוקרטיה עלול להפוך לעוד דרך שבה המדינה משפרת את תזרים המזומנים שלה על חשבון העסקים".
התרעות פיקוד העורף