השינוי בולט במיוחד בהשוואה לשנה שעברה. בתקופה המקבילה בני 22 עד 25 היו קבוצת הגיל הגדולה ביותר בקרב העובדים הזמניים - כ-40% מהם, בעוד בני 30 או יותר היו רק 18.6%. כיום שיעורם של בני ה-30 או יותר כבר מתקרב ל-37%.
"עבודה גמישה הייתה מזוהה במשך שנים בעיקר עם צעירים בתחילת הדרך", אמר אוסטרייכר. "היום אנחנו רואים יותר ויותר עובדים בני 30 ומעלה שבוחרים בה, וחלקם עובדים במסגרתה בהיקפים משמעותיים".
לדבריו, בבחינה של 100 העובדים שביצעו את מספר המשמרות הגבוה ביותר בארבעת החודשים האחרונים, חלקם הגיעו לכ-25 משמרות בחודש באופן עקבי. "במצב כזה קשה כבר לקרוא לזה עבודה בין לבין. עבור חלק מהעובדים זו הפכה למקור תעסוקה מרכזי".
"ההבדל הוא בשליטה של העובד", הוא הסביר. "עובד יכול לבחור בכל חודש מחדש איפה ומתי לעבוד, ובכל זאת לבצע עשרות משמרות. הוא יכול לחזור לאותם מקומות, לצבור ניסיון ולהפוך לעובד משמעותי, בלי להיות מועסק במודל המסורתי של משרה קבועה".
מבחינתו, השינוי מחייב גם את המעסיקים לחשוב מחדש על כוח העבודה הזמני. אם העובדים הפעילים ביותר כבר אינם בהכרח צעירים שמגיעים לכמה משמרות בודדות, עסקים יצטרכו להתאים את אופן הגיוס והשימור שלהם.
צריך כמובן לסייג ולהגיד שהנתונים מבוססים על פעילות בפלטפורמה אחת, ולכן אינם מייצגים בהכרח את שוק העבודה כולו. עם זאת, הם מצביעים על שינוי אפשרי בתפיסת היציבות התעסוקתית: פחות אנשים מגדירים יציבות רק דרך מקום עבודה אחד ומשרה קבועה ויותר עובדים מחפשים יציבות דרך היכולת לייצר הכנסה באופן גמיש.
התרעות פיקוד העורף