על הנייר, מדובר בשכר חריג במונחי מערכת החינוך, ובמקרים מסוימים כמעט כפול משכרו של מורה מתחיל. אלא שזו כבר הפעם השנייה שבה המספר הגדול שמופיע בראש התוכנית נראה מרשים יותר מתלוש השכר שאפשר לקבל בפועל.
המסלול שהושק בקול תרועה רמה כבר בהסכם השכר של 2022 נועד לאפשר לבתי הספר לגייס מומחים מהתעשייה ומהאקדמיה, אך אז, כשהחל היישום שלו בפועל התברר שלפי הנהלים והאותיות הקטנות' "עמית הוראה" הורשה לעבוד לכל היותר ב-60% משרה. כלומר, בפועל אי אפשר היה להגיע לשכר שפורסם.
המבנה הזה התברר כלא אטרקטיבי במיוחד עבור קהל היעד של התוכנית. מי שכבר מחזיק בקריירה בתעשייה או באקדמיה לא בהכרח ממהר להחליף אותה במשרה חלקית וזמנית במערכת החינוך. התוצאה הייתה בהתאם: מתוך 100 התקנים שאושרו בשנה הראשונה, נקלטו בפועל רק 31 עמיתי הוראה ב-35 בתי ספר.
השנה המדינה תיקנה את הבעיה. ב-16 באוגוסט, כשבועיים בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים, הפיץ משרד החינוך למנהלי בתי הספר את המתווה המעודכן. אחרי שבשנה הקודמת הוגבלו עמיתי ההוראה לעד 60% משרה, הפעם הותרה לראשונה העסקתם במשרה מלאה, בשכר של עד 19,500 שקל בחודש.
לכך מצטרף שבוע עבודה של 40 שעות מלאות. "מורה במסלול הזה מתחייב לשמונה שעות ביום בבית הספר", מסביר לוריא. "אין כאן את המבנה הרגיל של שעות פרונטליות, פרטניות ושהייה, והשעה מחושבת לפי 60 דקות ולא 45 דקות". גם תנאי ההעסקה שונים. אין קביעות, אין צבירת ותק כמו במסלול הרגיל, אין את מכלול תוספות השכר הנלוות להסכמים הקיבוציים, וההעסקה מוגבלת לחמש שנים לכל היותר".
"בשורה התחתונה", אומר לוריא, "כשמשקללים את שעות העבודה המלאות, העובדה שאין תנאים סוציאליים עודפים ואין שכר בקיץ - השכר בפועל שווה ערך ל-11,000-13,000 ש"ח ברוטו במערכת הרגילה. מורה ותיק מקבל תנאים, ביטחון תעסוקתי ופנסיה ששווים הרבה יותר - וגם שכר יותר גבוה".
במקום חוזה אישי באמת, נוצר בפועל מסלול כמעט קיבוצי חדש, רק עם פחות הגנות ופחות הטבות. וכמו שמראה לוריא, גם היתרון שאמור היה להצדיק את כל זה, השכר הגבוה, לא בהכרח גבוה כמו שהוא נראה בכותרת.
התרעות פיקוד העורף