ההליך עסק בשורת אירועים שהתרחשו במהלך התארגנות עובדי דפוס אופסט עמנואל, בית דפוס המונה כמאה עובדים, בהסתדרות. בית הדין בחן בין היתר התבטאויות ומהלכים של הנהלת החברה כלפי העובדים, וקבע כי חלקם חצו את הגבול שבין ניהול לגיטימי של מקום העבודה לבין פגיעה בזכויות ההתארגנות.
אחד המקרים החמורים המוגדר על ידי בית הדין כ"אירוע מתמשך בדרגת חומרה גבוהה" התרחש 17 דקות בלבד לאחר שההסתדרות הכריזה על יציגותה בחברה. עובד שהיה פעיל בהתארגנות וחבר ועד הפעולה, זומן לשימוע לפני פיטורים שבוטל לדרישת ב"כ ההסתדרות. אולם בחלוף עשרה ימים זומן העובד פעם נוספת לשימוע על יסוד טענות שנמצאו חסרות בסיס ולאחר השימוע פוטר. בהמשך ניסתה החברה להתנות את חזרתו לעבודה בנסיגה ממהלך ההתארגנות. בו ביום שההסתדרות הגישה בקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן סעדים למניעת פיטורי העובד, מניעת פגיעה בהתארגנות והכרה בה כארגון עובדים יציג. החברה הגישה נגד העובד תביעה שנחזתה כתביעת השתקה. בית הדין קבע כי מדובר ב"פגיעה קשה בליבת חופש ההתארגנות".
במקרה חמור נוסף, זומן עובד לשימוע לפני פיטורים כ-20 דקות בלבד לאחר שהביע בפני מנהלת בחברה תמיכה בהתארגנות. בשימוע נטען כי החברה שוקלת את סיום העסקתו עקב קיצוצים והפחתת הפעילות של מכונת הצילינדר עליה הוא עובד. אולם, מהקלטת שיחה שהוצגה בפני בין הדין קמא, הודתה מנהלת בחברה כי הם מחפשים עובד צילינדר ועל כן תפקידו לא התייתר. בית הדין קבע בערעור כי השימוע היווה אמצעי הרתעה כלפי עובד שפעל במסגרת ההתארגנות ובפרט כשמדובר בהתנהלות שנעשתה לאחר אירועים הנוגעים לעובד חבר ועד הפעולה, באופן המלמד כי החברה לא חדלה מהפגיעה בחופש ההתארגנות, למרות התחייבויות שניתנו על ידה בדיון מיום 13.7.2025 לפיהן לא תסכל את התארגנות עובדיה בהסתדרות. בפסק הדין חידד בית הדין כי ממועד הכרזת היציגות, נהנית ההסתדרות מתקופת יציבות ארגונית בת שישה חודשים.
בערעור נפסק כי החברה, באמצעות מנהליה ובסיועה של מקורבת להנהלה, הפעילה מכבש לחצים על עובדים כדי להניאם מהצטרפות להסתדרות ובהמשך אף להביא לביטול חברותם, באמצעות משלוח 37 הודעות ביטול בעידודה וביוזמתה. נקבע כי מדובר בהתערבות בוטה במהלך ההתארגנות ואין בהודעות הביטול כדי לגרוע מהיציגות במועד הקובע והן נעדרות כל תוקף משפטי היות והודעות הביטול התקבלו בתקופת היציבות הארגונית והן לא ניתנו מבחירה חופשית, בהסכמה ומדעת וללא לחץ.
נזכיר כי דפוס אופסט עמנואל ערערה גם על גובה הפיצוי בסך 500,000 ש"ח שנפסק לטובת ההסתדרות, אולם בית הדין הארצי דחה כליל את טענותיה גם בעניין זה. בפסק הדין הובהר כי החוק מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל הפרה של הוראות החוק הנוגעות לחופש ההתארגנות, ותקרת הפיצוי המעודכנת עומדת על כ-262 אלף ש"ח לכל הפרה. בית הדין קבע כי במקרה זה התנהלות החברה כוללת 3 אירועים נפרדים חמורים של פגיעה בחופש ההתארגנות המצדיקים פיצוי בחלק העליון של תקרת הפיצוי. לדידי בית הדין הפיצוי בסך 500,000 ש"ח אינו ממצה את מלוא התקרה הקבועה בחוק לכלל האירועים ואינו חורג ממתחם הפיצוי הסביר בשים לב למספר ההפרות, חומרת כל אחת מהן, אופיין המתמשך והמצטבר והצורך בהרתעת הרבים והיחיד מפני פגיעה בחופש ההתארגנות.
עוד נפסק כי יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים לקביעת שיעור הפיצוי שההפרות בוצעו במעורבותם של נציגי הנהלת החברה ושל עובדת בכירה בה, אשר התנהלותה לא זכתה להסתייגות או גינוי מצד הנהלת החברה. בנוסף יש להביא בחשבון כי עד למועד זה החברה לא נעתרה לבקשת ההסתדרות לפתוח במשא ומתן לכריתתו של הסכם קיבוצי, באופן המלמד כי פגיעתה בהתארגנות לא הייתה נקודתית בלבד, אלא הייתה לה השלכה ממשית ומתמשכת על מימושה בפועל. התנהגות זו מלמדת כי החברה לא הפנימה את הפסול שנפל במעשיה גם לאחר שנקבע שהיא מחויבת לנהל משא ומתן עם ארגון העובדים. בנסיבות אלה, שיעור הפיצוי שנפסק אינו מבטא רק את הפגיעה שנגרמה לחופש ההתארגנות, אלא גם את הצורך בהגנה אפקטיבית על זכות זו באמצעות הרתעה מפני הפרתה.
התרעות פיקוד העורף