כמי שנמצא עם האצבע על השלטר כבר 20 שנה, הוא קובע את סדר היום. לכן ראש הממשלה השיק סדרת ביקורים במדינות ללא צו הסגרה, כמו בעצרת האו"ם בארה"ב והביקור המסתורי באיחוד האמירויות. בצד הביטחוני הוא ימשיך להציף בתמרורי אזהרה על סכנת המלחמה. הוא יפזר התרעות שלפיהן האויבים מאיראן יתקפו דווקא לקראת הבחירות - ואלו יהיו הפוכות בדיוק לביטחון שנסך בנו לפני חודש בלבד.
כטור שעניינו כלכלה אתמקד בניסיונות הטיוח של מחדל יוקר המחיה. מספרים לנו שהכלכלה הישראלית בשיא, המשקיעים נוהרים מכל עבר, וכל השאר קיטורים. אבל מה לעשות שבכיס לא מרגישים את זה: מיסי ההכנסה עלו אפקטיבית מפרוץ המלחמה, המע"מ זינק, ומחירי המזון בשמיים.
השבוע שוב נזכרו נתניהו וסמוטריץ' ביוקר המחיה, או ליתר בדיוק - במחירי הבנזין. לאחר שהמחיר זינק ל-8.27 שקלים לליטר, שר האוצר מנסה שוב לאחוז בטריק הישן של סבסוד המחיר. בחודש שעבר כלכלת הבחירות עבדה, וסבסוד הבנזין אושר באופן חד-פעמי. נכון שחייבים לשנות את נוסחת עדכון מחיר הבנזין בגלל המיסוי המטורף, אלא שקשה להאמין שחודש לפני הבחירות מישהו באוצר או יועץ משפטי סביר יאשר לסבסד לאחר שארבע שנים רצופות מחיר הבנזין הוזנח.
הבלון האחרון של הזרוע הארוכה של נתניהו הוא המלצתו להפסיק לחסוך לפנסיית חובה בגיל 40 ולהגדיל בתמורה את הנטו ב-500 שקל לחודש. ההצעה הפופוליסטית ספגה ביקורת מוצדקת ממומחי החיסכון, ומזכירה את ההחלטה לפזר במגיפת הקורונה 500 שקל לאזרח. מה זה אם לא שוחד בחירות?
פרופ' שמחון תוקף בכל הזדמנות את מערכת הביטחון, וקורא לה להתייעל כדי לחסוך קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה. מבחינתו, התקציב הוא סתם נייר, ואין שום בעיית גירעון כי בעת הצורך ניתן להחליף את הגירעון במילות הקסם קופסאות חוץ-תקציביות. ועדיין לא שכחנו את אם כל ההצעות הפופוליסטיות והיא סבסוד משכנתאות ב-2 מיליארד שקל למען הציבור החרדי, כפיצוי על השנים שבהן הריבית הייתה גבוהה.
פרופ' שמחון טוען שהמערכת הבנקאית אינה יעילה ותחרותית, ושהיא רווחית בזכות העובדה שיש להם גישה ישירה לכיס שלנו. זה טיעון ברמה נמוכה מזו של סטודנט שנה א' לכלכלה. פרופ' שמחון גם דוחף בכל הכוח להעביר את בתי הזיקוק ממפרץ חיפה לנגב, עם הסתברות ביצוע אפסית. ההסתברות שהעיר חיפה תועבר לדרום גבוהה יותר מכך שבתי הזיקוק יועברו לנגב. לפני שבועיים דרש לבטל את מגבלות ההתחברות לרשת החשמל למעוניינים להקים חוות שרתים.
פרופ' שמחון, הזרוע הארוכה והנסתרת של נתניהו לענייני מניפולציות כלכליות, הוא עץ שאינו מפסיק לנפק פירות כלכליים רעילים בברכת ראש הממשלה. אזכיר שנתניהו כשר האוצר ב-2003 עשה הכל הפוך מרעיונות אלה: הוא הטיל מיסים, קיצץ בקצבאות למשפחות מרובות ילדים, והוציא חרדים לעבודה.
נתניהו היה אז צעיר יחסית, בן 53 בלבד ובשיא אונו, ועתידו הפוליטי היה לפניו. כיום, בגיל 76 כשהכל מאחוריו, הוא אפילו הפסיק להגיב לביטוי "שקרן" המוטח כלפיו. ראש הממשלה נלחם בציפורניים על יתרת חייו הפוליטיים, הציבוריים, המשפטיים והבריאותיים, וכל אמצעי מקדש את כל האמצעים. פרופ' שמחון הוא בסך הכל מכשיר כלכלי נוסף להשגת יעדיו.
דמיון חופשי
בחודשים האחרונים יותר עסקאות ענק שנחתמות במשק מתפוצצות מאשר מגיעות לכדי השלמה. בחול המועד הנוכחי התפוצצה עסקת מכירת חברת כרטיסי האשראי כאל על ידי בנק דיסקונט ליוניון של ג'ורג' חורש והראל השקעות ב-4 מיליארד שקל.
העילה לפיצוץ הייתה סירובו של חורש להיענות לדרישת עו"ד מיכל כהן, הממונה על התחרות, למכור את חלקו בחברת סופר-פארם. הממונה חששה מהאפשרות לשימוש דמיוני במידע פנים ברשימת לקוחות סופר-פארם ולפוטנציאל לניגוד אינטרסים. לו חורש היה מבצע עסקה כזאת נניח ביפן, הוא היה מקבל היתר מהרגולטורים בתוך מספר שבועות, מחשש שיבצע את העסקה במקום אחר. אבל מה לעשות שיפן היא לא ישראל, ומיכל כהן היא לא רגולטור יפני, וכולנו משלמים על זה.
השנה השלמה שבזבזו נציגי יוניון, הראל ובנק דיסקונט, כדי לנסות להשלים את העסקה באמצעים משפטיים, לא הספיקה. נכון להיום (התאריך האחרון להשלמת העסקה הוא 1 בנובמבר), כהן ממשיכה להתעקש שלא לתת את ההיתר מחשש מוגזם לעבירת מידע דמיונית. למה הדבר דומה? למישהו שרק קיבל רישיון נהיגה אך מצמידים לו שוטר מחשש שיעבור באור אדום.
מהלך דומה נקטה כהן לפני שנתיים, כשמנעה מהראל בתחילת 2024, מנימוקים דומים, את רכישת השליטה בישראכרט. יאיר המבורגר, בעל השליטה בהראל, נתקל בפעם השנייה בפגעי הרגולציה, ועדיין לא ברור איך עדיין לא יצא לו החשק לעשות עסקים בישראל.
בינתיים הקנסות על ביטול העסקאות עפים: בנק דיסקונט יפוצה על ידי הקונים ב-135 מיליון שקל בעקבות ביטול העסקה. הבנק הבינלאומי, השותף של דיסקונט בכאל, יקבל 52 מיליון שקל מבלי לעשות כלום. מנורה מבטחים קיבלה מישראכרט 62 מיליון שקל בעקבות ביטול עסקת הרכישה שלה לפני כשנתיים.
הפיצוץ הבעייתי פוגע בעיקר בבנק דיסקונט, שמחויב למכור את אחזקותיו בחברת כאל עד אפריל 2027. נזכיר שהמכירה היא חלק ממהלך הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים שנכפתה לפני כעשור בעילה של רצון לעודד את התחרות. בפועל, תחרות לא הייתה למעט רווחים חד-פעמיים שהיו לבנקים בעסקאות המכירה. האם דיסקונט יספיק למכור את כאל עד המועד האחרון באפריל 2027? ספק רב. זאת הסיבה לכך שהאוצר ובנק ישראל נוטים לאשר לדיסקונט ארכה נוספת להשלמת העסקה, אבל המהלך כרוך בשינוי חקיקה.
ברכישת כאל עדיין מגלים עניין מספר גופים עסקיים. תהליך המכירה המחודש יחל מיד אחרי החגים. אם הוא לא יבשיל, האפשרות הסבירה היא הנפקת כאל בבורסה, כפי שעשה בעבר בנק הפועלים עם ישראכרט. אבל קיימת גם אפשרות נוספת: אם מכירת חברות כרטיסי האשראי על ידי הבנקים לא באמת הועילה לתחרות, אז אולי הגיע הזמן לאפשר לבנק דיסקונט להמשיך להחזיק בחברת כאל.
האם בשנים שבהן כאל נשלטה על ידי דיסקונט התחרות נפגעה? ממש לא, והשמיים לא נפלו. להפך: כאל בשליטת דיסקונט תרמה משמעותית לתחרות, ורק בחודשים האחרונים הקימה בהצלחה רבה את מועדון FLY ALL, שגורם הזעה מוגברת למועדון אל-על וישראכרט.
מיסים ומעשים
"רשות המיסים הגבירה בשנים האחרונות את המלחמה בהון השחור, אבל משפחות הפשע ומי שמסביבן השתכללו. זאת מלחמה שלא תיגמר. צריך לתת לרשות המיסים את כל הכלים הנדרשים לנצח במלחמה. שיפתחו בפניה את מסדי הנתונים ממשרדי הממשלה ומאגרי הנתונים. שיגדילו משמעותית את כוח האדם שעוסק בתחומים. צריך לאפשר לרשות את שילוב המשטרה והשב"כ במלחמה בהון השחור".
יפן והנקודה ישראלית
אלפי ישראלים ניצלו את הימים האחרונים של חופשת חול המועד לבידוק ביפן, ועוד רבים צפויים לצאת לשם בקרוב. סוכנויות הנסיעות, כמו פגסוס, שבאמצעותה הצטרפתי לטיול מאורגן, משווקות במרץ את מי שזכתה לכינוי ארץ השמש העולה.
גם חברות התעופה נענות לאתגר. אל-על כבר טסה ישירות ליפן. ארקיע תטוס לראשונה למדינה זו בסוף אוקטובר. ויש גם אפשרות לטיסה מסורבלת יותר דרך אירופה של חברות כמו אוסטריאן, סוויס, לופטהנזה ועוד. טורקיש, שהייתה פעם אחת מאמצעי השינוע המרכזיות, הפסיקה לטוס לישראל. בעצם מי צריך אותה.
יפן הפכה ליעד פופולרי ממספר סיבות. ראשית, מחיר החופשה הפך לאטרקטיבי ביותר בעקבות התחזקות השקל לעומת הין. שנית, ביפן קיימת עדיין לאומנות, אבל בניגוד לאירופה אין שם תופעות אנטישמיות. המבקר ביפן אינו צריך להחביא סימני זהות יהודית, ובטח לא לפחד ללכת עם מגן דוד. ולבסוף, הסיבה השלישית היא התמורה המצוינת להשקעה.
סיימתי ביקור ביפן בתחילת השבוע, וזאת הפעם השנייה לביקור במדינה מדהימה זו. ההתרשמות שלי היא שזו מדינה ללא הפסקה. יש מקדשי בודהה, זן בודהיזם ושינטו העומדים על כנם מאות שנים. יש גנים המזכירים באיכותם את גני הבהאים בחיפה, שהמדריך המצוין אריה מנדל היטיב לתאר.
אבל למדינה שהתאוששה אחרי ההפסד הצורב במלחמת העולם השנייה, אפילו יותר מגרמניה, יש הרבה יותר מה להציע. היא ניצבת בחזית החדשנות הטכנולוגית. מי מאיתנו לא מכיר את טיוטה, הונדה, סוזוקי וסובארו, המיוצרים ביפן בשלל דגמים שניתן רק לחלום עליהם בישראל. מי מאיתנו לא טעם מהקולינריה היפנית, הכוללת סושי, שסימי, מרקי ראמן ואודון, וכמובן שלל מאכלי בצק במחצית המחיר מאלו שבישראל. בכל מקום יש מכונות אוטומטיות לשתייה קרה וגם מנות. בקבוק קולה במכונה יעלה מחצית מהמחיר בישראל.
ויש גם תעשיית שעונים, מצלמות, צעצועים, כלי חיתוך המושחזים להפליא ושאר מוצרי החשמל והאלקטרוניקה. ניתן להמשיך ולהמשיך ברשימה. עוד לא תמו כל פלאייך, יפן. אעצור כאן, ואנסה כעת לפענח את סוד ההצלחה היפנית יוצאת הדופן.
התשובה נעוצה בשתי מילים: הגורם האנושי. בעצם אוסיף את המילה חינוך. לתשומת ליבו של שר החינוך יואב קיש: היפנים מחונכים מגיל אפס למשמעת, דייקנות, נאמנות, חריצות, וביטול האגו פרטי בפני הכלל. המדריך מנדל הגדיר זאת היטב: עד גיל חצי שנה הם עצמאים ורשאים לצעוק או לצחוק גם ללא רשות. ומגיל זה הופכים להיות חלק מהנורמות של הכלל. האגו שלהם מאופסן בעצם עד יום מותם.
היפנים הרבה יותר ייקים מהגרמנים, ומבחינתי הם היצור האנושי הקרוב ביותר לרובוטים. לכן, למי שמבקר בימים אלה ביפן מומלץ שלא להיות יותר מדי סחבק של היפני, ולא לפלוש לטריטוריה הפרטית שלו. אל תתבלבלו עם הנחמדות או הקידות של היפנים כאילו הפכתם למלכת בריטניה. בלי צ'פחות בבקשה, גם אם בטעות נדירה אכלתם בצבא הקיסר מאותו המסטינג.
עמידה מסודרת בתור נחשבת ביפן כמעט לטקס קדוש. מי שמנסה להתגנב ולשבור שורה נחשב בהגדרה ללא נורמלי, ולכן הוא נסלח. ליפנים יש תחליף כמעט לכל דבר. אם תראו יפני מוביל בעגלת תינוקות כלב או חתול, אל תתמוטטו. ואגב, אל תתאמצו לחפש פחי אשפה, כי אין. מי שנתקע עם כוס, נייר או שארית מזון, ייאלץ לדחוף אותם לכיסו או לתיקו, עד להגעה לפח ציבורי או לבית המלון שלו - המוקדם מבין השניים.
אל תיפלו מהכיסא אם תראו יפני סוגד לבובה שהיא בעצם תחליף זמני לאשתו. היפני יעזוב את העבודה תמיד, אבל תמיד, אחרי הבוס, ואוי למי שידפוק שעון לפני הזמן. כל המשמעת המטורפת, יוצאת הדופן והזרה כל כך לעולם המערבי חסר העכבות מתבטאת גם במצב הכלכלי. יפן הייתה עד 2024 הכלכלה השלישית בגודלה בעולם. בעקבות ההאטה פינתה את מקומה לגרמניה.
נכון שיפן גדולה יחסית במספר התושבים, המגיע ל-120 מיליון, אבל גם למצרים, איראן ועוד יש יותר מ-100 מיליון תושבים. איפה הם ואיפה יפן, שגם סובלת מרעידות אדמה וטייפונים. יפן הייתה במאות השנים האחרונות עצמאית, לא נכבשה (למעט בסיום מלחמת העולם השנייה), ונוהלה ללא השפעה זרה.
היכולת יוצאת הדופן שלה באה לידי ביטוי גם ביכולתה ההנדסית. ליפן יש גשר תלוי, מהגדולים בעולם, המחבר בין העיר קובה ואי אוואיג'י. הוא נפתח לפני 25 שנה בעקבות אסון מעבורת, בהשקעה של 4 מיליארד דולר. ביקרתי שם, ולא ייאמנו עוצמת הפלא ההנדסי והמהירות שבה הושלמה בנייתו. וזה מחזיר אותי בבת אחת לפרויקט המטרו של שרת התחבורה מירי רגב, שתקוע עשרות שנים בגלל שלל שיקולים לא ענייניים - ותושבי גוש דן תקועים יחד איתו.
ואם כבר עוסקים בענייני תחבורה, אז דעו לכם שהיפנים משנעים מיליוני תושבים ביום בדייקנות של מי שאוכלים נודלס בצ'ופסטיקס. הרכבות המהירות מגיעות לרציף בדייקנות של שניות, ובמקרה של איחור - קיים חשש סביר לגורלו של הקונדוקטור.
בסוגריים אעיר שהמושג אחריות הומצא ביפן לפני מאות שנים, והוא הלך לאיבוד בישראל. היפני תמיד ייקח אחריות למעשיו, ולא יטען שלא העירו אותו או לא אחזו בדש בגדו. אם עשה פשלה, אפילו לא כמו אסון 7 באוקטובר, אלא כמו קריסת מפעל - הוא ישקול התאבדות, לא למענו אלא למען משפחתו.
רשות שדות התעופה היפנית לעולם לא תבקש מהנהגים שלא להגיע לשדה התעופה עם מכונית בגלל מחסור במקומות חניה. הכל מסודר שם ומתוקתק. מאות המוניות מחכות מחוץ לנמל לנוחתים בסדר של מצעד צבאי.
הדייקנות היא לא רק ברכבת אלא גם בזמני הטיסות. מרגע עליית הנוסעים מהטרמינל למטוס עד למועד ההמראה עוברות דקות בודדות. היפנים מתרחקים ממסועי המזוודות בהתאם לקו המסומן ולא מתיישבים על המסוע. ניתן להמשיך ולתאר את פלאי הנס היפני, אבל נראה שהפרינציפ הובן.
אז הישראלי המבקר ביפן רואה עולם אחר. יש בהחלט מה ללמוד, ובמישור האישי - לא מעט לחקות. לא תזיק קצת יותר דרך ארץ לאוכלוסיית הגיל השלישי, ונשמח אם התחבורה הציבורית בישראל תפסיק להתנהל כחלטורה של שרת התחבורה מירי רגב.
ועל ההבדלים ביוקר המחיה - כמובן, לטובת יפן - אין טעם להרחיב. ובכל זאת אני ממליץ להתייחס ליפן כאל בושם מצוין שמומלץ להריח אבל לא לשתות. אני מעדיף לפתוח את הבוקר בישראל בסלט ירקות עם חביתה, ולא באורז עם בשר או שרימפס, ולקנח את המנה האחרונה עם יין ולא סאקה. מומלץ שאמהות ישראל ידחפו את העגלות של שילב עם תינוקות בשר ודם, ולא עם כלבים, חתולים או תרנגולות.
ואם ביקרתי במקרה בפאב בתל אביב, שתיתי לשוכרה ואיחרתי במעט את התחבורה הציבורית, אעדיף להגיע הביתה בכל דרך כדי לישון במיטה ידידותית, ולא להסתפק במלונית ארבע על ארבע בגודל של ארון קבורה.
התרעות פיקוד העורף